האם יש משמעות למולדתו של הסופר או הסופרת? לי, ההדיוט, נדמה שכן. כך למשל אם נקרא סופרי מהאזור הדרום אמריקני הטרופי, נוכל לשמוע את הלחות, את הזיעה והיצרים מבין המילים. למשל ז'ורז' אמאדו ב'מותו ומותו של קינקאס-שואג-המים' (זמורה ביתן, 1990 [תרגמה מרים טבעון]) או אצל הסופר הקובני אלחו קרפנטייר ב'מלכות העולם הזה' (זמורה ביתן, 1986 (תרגום: ישעיהו אוסטרידן, העיר והביא לדפוס: יואב הלוי)]. כך גם אולי בספרות הצפונית. צפון אירופה, הארצות הסקנדינביות. אני ממשיך במסע בעזרת הוצאת לסה, שמהספרים ששלח אלי שי המו"ל [זה גילוי נאות] קראתי בשבוע שעבר את הספר הנהדר 'תשובה למכתב מהלגה'. הוא מהיחידים שטורח להביא לקורא העברי מספרות הצפונית העדכנית, ואני מתעלם מספרי המתח מקפיאי הדם שהקרבה לחוג הצפון מייצרת לדוגמה 'צייד הארנבים' מאת הצמד לארס קפלר (מודן, 2019 (תרגום מאנגלית: אורית הראל]). יש גם שירה חפר שמוציאה לאור ומתרגמת את הצפון, לדוגמה של אסקילדסן - ' נוף גדול שומם' (זיקית, 2014); 'צלו של בלדור' שכתב שון (לוקוס, 2019 [תרגם נפלא משה ארלנדור אוקון]); וגם 'נגד הטבע' של הסופר הנורווגי תומס אספדל (לוקוס, 2020). יכולים להכיר לי עוד?
בכל מקרה, 'ולס ולירי' שכתב גודמונדור אנדרי תורסון (לסה, 2020 [תרגם שי סנדיק]) הוא סיפור אודות אנשים במקום קטן שהיה יכול להתרחש אולי בכל מקום, אבל מקבל את הנורדיות שלו מהמקום המיוחד של הסביבה והתרבות האיסלנדית, למרות המעורבות והתערבות של העולם שמבחוץ. זה שמחוץ לולירי ומחוץ לאיסלנד. מבחוץ מגיעה לכפר קטה, היא בכלל מטרנבה הסלובקית, היא מנצחת המקהלה המקומית, אבל איך היא הגיעה לולירי ולמה היא רוכבת על אופניה בשמלה מנוקדת בציר החוצה את הכפר? בתנועתה ברחוב, תושבים מנופפים לה לשלום, אבל היא גם מסירה בתנועתה את הערפל שכיסה את הסודות בפרק הפתיחה: "הוא עולה מן הים וגולש לאורך לשון היבשה. עם רדת יום, הערפל מזדחל לאיטו לאורך הפיורדים כפי שהוא עושה מדי קיץ, מרחרח בין הגבעות, סורק את המדרונות, חומק אל תוך הכפר ומתגנב שם מבין האוניות בנמל, מלחך את פינות הבתים ואז מתרומם כדי שאצליח להציץ פנימה מבעד לחלון".
