• בעז זלמנוביץ

מה טוב יותר: מהלך מת או מת מהלך?


כריכת 'מותו ומותו של קינקאס שואג המים' של ז'ורז' אמאדו

קינקאס שואג המים מת פעם אחת, אולי שתיים ואולי שלוש פעמים, אולי יותר ואולי פחות. מתי אתה מת מהלך ומתי אתה חי מת? ואולי גם מי המשפחה האמתית שלך ומי החברים? אלו השאלות ששואל ז'ורז' אמאדו ב'מותו ומותו של קינקאס-שואג-המים' (זמורה ביתן, 1990 [תרגמה מרים טבעון] ויש גם איורים של פלוריאנו טישירה). אמאדו הסופר איש סלוודור דה באיה, קומוניסט שחלק מחייו נרדף וגלה מברזיל, הוא הסופר המפורסם והאהוב ביותר מבין סופרי ברזיל [כך לפחות כתוב בויקיפדיה, ואני לא קורא פורטוגזית]. גם אם נולד לבעל מטעי קקאו, תיאר בספריו את חיי תושביה העניים, השחורים והמולאטים של באיה, את האמונות, את הפולקלור, את העוני, הקושי, ואת הטיפוסים האמתיים והאגדיים.


"זוהי העיר שלי, ובכל הערים הרבות שבהן הייתי, שבתי וראיתי אותה  בפרט אחד של יופי. אין כמוה, כה דחוסה ושמנונית. אין כמוה, כדי לחיות בה. בה רוצה אני למות, בבוא היום. כדי לחוש במשב הרוח שבא מן הים, לשמוע לעת לילה את התופים ואת שיריהם של הספנים. העיר באיה, ניצבת עלי הר, מוקפת בים" [הציטוט ממאמרו של משה גלעד, סלוודור דה באיה בעקבות ז'ורז' אמאדו, באתר מסע אחר]

אחרי החגיגה - צלם בעז זלמנוביץ

אחד מאותם הטיפוסים הוא קינקאס שכשאנחנו פוגשים אותו הוא כבר מת. אבל די מהר מסתבר לנו שכבר נחלץ משיני המוות בעבר. הוא היה דמות הבורגני הטוב - "ז'ואקים סואריס-דה-קוניה המכובד משכבר הימים, בן למשפחה טובה, פקיד למופת במשרד מס ההכנסה, בעל צעד מדוד, פרצוף מגולח למשעי..." עד שיום אחד נמלט מ'חיק המוות' חצה את הסטיקס בחזרה לחיים, נטש את משפחתו והפך לקינקאס מאנשי באיה, השותים, העורגים, המהמרים והשורדים. והנה הוא מת שוב, ומשפחתו מנסה מלבישה אותו שוב כז'ואקים. חבריו נאספים ומגלים שלא מת כמו שצריך, והוא חי(?) או לא מת כמו שצריך ולוקחים אותו לסיבוב קאשאסה אחרון ולשייט אחרון והתניית אהבה אחרונה עם ימאנז'ה.


לא כולם חוגגים - צלם בעז זלמנוביץ

אני לא בקיא בנבכי הספרות הדרום אמריקנית, ובדומה ובשונה בין זו הספרדית ובין הפורטוגזית, אבל מקריאה אקראית בכמה ספרים שתורגמו לעברית ושמצאתי וקראתי, הרי הספרדיים כמו מנואל סקרוסה ב'תרועה לראנקאס', אלחו קרפנטייר 'במלכות העולם הזה' ואולי גם כמו גבריאל גארסיה מארקס, כותבים שונה. שוב זה אקראי ואני לא מבין גדול או בכלל בניתוחים ספרותיים מלומדים, אבל הכתיבה הראליסטית הקסומה היא משותפת וכך גם הזעקה כנגד הקיפוח, ההשחתה השלטונית וכנגד הבורגנות, אבל המבט של אמאדו הוא רך יותר מזה של כותבי הספרדית. ואולי זה בכלל בגלל שרף קני הסוכר?


#ספר של אמאדו הוא חגיגה של טיפוסים, חיבה לאנשי הפשוטים, וקריאה מענגת בשורות ומה שביניהן. מומלץ ביותר לא רק לאלה שרוצים לחיות בחייהם, ולאלו חולמים במשרד או בעבודה על משהו אחר.


תקראו ותהיו נחמדים. כי חיים רק פעם אחת או יותר?


ויש גם שיר [שקוף, לא?]

#אמאדו #קינקאס #באיה #ברזיל

50 צפיות

בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com