top of page
בעז זלמנוביץ

טבע, אישה, חווה


שער 'תשובה למכתב מהלגה' מאת ברגסוין בירגיסון

איסלנד היא געגוע ישן וזיכרון נעים. טיילנו בה לפני כ-30 שנים, בטרם הוצפה והושחתה הארץ הרגישה והפגיעה הזו על ידי תיירות היתר. לכן ספרים הנכתבים על איסלנד בידי איסלנדים הם חיזוק הגעגוע. ספריו של הלדור לכסנס שרק מעטים מהם תורגמו לעברית, או לדוגמה צלו של בלדור, מזכירים את המראות שהתעמעמו. לכן שמחתי כאשר שי סנדיק הציע לשלוח לקריאה ספר מספרי ההוצאה החדשה - לסה, המתמקדת בספרות צפונית. 'תשובה למכתב מהלגה' שכתב ברגסנין בירגיסון (לסה, 2020 [תרגום שי סנדיק]) הגיע עם נוספים [זה כמובן גילוי נאות]. בירגיסון כך כתוב על העטיפה: "הוא דוקטור לפילולוגיה נורדית ובעל רקע עשיר בפולקלור, סיפורי עם ושירה לירית. בתור חוקר במלוא רמ"ח איבריו, בירגיסון הקדיש את חייו ללימוד שפות ולאופן שבו הן מייצגות את חיי האדם." הדבר בא לידי ביטוי בספר הקצר -132 עמודים - ורב העוצמה באופן בו הוא משלב את הספרות והשירה הקדומים של איסלנד ברבדיהן השונים. עניין שהוא חשוב לקריאה.


"הַחַיִּים הֵם שַׂרְעָף וַחֲלוֹם,

גַּלִּים סוֹעֲרִים גַּם שַׁלְוָה,

שֶׁצֶף קֶצֶף סָבִיב לְאִיּוֹן,

שְׁלָגִים, עֲרָפֶל וְסוּפָה.

יֵשׁ אַף פְּרָחִים וְחַמָּה מְאִירָה.

אַךְ מֵעֵבֶר לְהָרֵי הָרָקִיעַ –

מָה שָׁם יֵשׁ אִישׁ מֵעוֹלָם לֹא רָאָה."


מסתורי השדונים הכחולים - צילום אורה ובעז [איסלנד 1991]

זהו סיפור על אהבה עזה, מלאת תשוקה ומיניות בין גבר לאישה. זה גם סיפור על אהבה לטבע, לעבודת האדמה, לבעלי החיים, למסורת האבות והאמהות. ובעיקר על המתח בין הדברים. בתמצית: כאשר הוא בן 90 כמעט, ומרבית הדמויות האחרות שהיו חלק מחייו כבר אינן, ביארני חוזר למכתב שקיבל מהלגה, האהבה 'האסורה'. משמעות האסורה, היא לא רק אהבת אשת איש אחר, אלא גם התנגשות בערכיו ובמעשיו. הלגה הציעה לו לעזוב את אשתו ואת החווה וללכת בעקבותיה אל ריקוואיק העיר הגדולה. עתה כש"הגיע הנחליאלי המבורך ועלה על ציצת עשב סמוכה ושאלתי אותו, כפי שלמדתי מסבתא קריסטין, איפה אחיה בשנה הבאה. אבל הנחליאלי פשוט עמד שם ונופף בזנבו מעלה ומטה, וידעתי שמותו של השואל נגזר עליו סופית", הוא הופך מהרהר בחייו הארוכים כרועה צאן בגבעות איסלנד ומצליח לכתוב ולהסביר להלגה מדוע סירב להצטרף אליה, גם כאשר התגרשה. תוך כדי כך הוא מתאר במשולב את החיים של איכר באיסלנד, על הפעולות הכרוכות בגידול הכבשים וברבייתן, ואת מערכת יחסי האהבה והמין של שניהם. באופן הדוק כל כך שקשה להפריד בין הדברים, גם לביארני עצמו.


חווה והשתקפות - צילום אורה ובעז [איסלנד 1991]

מעבר לסיפור האהבה העז, הקשה והכואב שמתואר בעוצמה ובתנופה, הספר עוסק, כאמור, במאבק לשימור המסורת החיים שמהווה את הנשמה של איסלנד ותושביה. נשמה זו נמצאת במאבק כנגד המודרניות המהירה, העירוניות, הקפטיליזם, הנוחות שבמוצרים חסרי הזהות, וגם כנגד הפילוסופיה המודרנית [בקטע קצר ומשעשע, בירגיסון יורד על קאמי וסארטר]. האם ניתן לעקור, גם למען האהבה, את האדם מקור מחצבתו? כנראה שלרוב, כן, גם מסיבה הפרוזאית של הצורך להתקיים. אבל כפי שנכתב "למדתי לקרוא את הנחרה בנחיריו של השור. הרגשתי את הרצון הטבעי של הצאן והבקר אופף וממריץ אותי. ראיתי את המסתתרים הכחולים בסלעים ושמעתי רוחות דופקות על דלתות. הרגשתי את הכוחות הסודיים של החיים בגבעות ובמקומות הקסומים, וגירשתי את הרוחות השומרות על האדמה כשהסוס שלי קרס. ראיתי את האור מזמן. איש לא מבין איך אפשר לראות את האור מזמן, אבל לא משנה לי אם אף אחד לא מבין למה התכוונתי ... ראיתי את פלא התיישבות בארץ הזאת והרגשתי את מופלאותם של תוושביה הראשונים". זה קשה וביארני עושה את הבחירה והיא לא בחינם. בירגיסון משלב, כאמור, אתוסים, מיתוסים, שירים ואגדות איסלנדיות בכתיבה. למרות שיש תחושה שמדובר במשלב גבוה מעט לאיכר, הדבר תורם ליופיו של הספר, והוא רב.


#ספר על אהבה לאישה, לטבע ולחיי האיכר, ועל תשוקה בוערת וכואבת. ספר שכמו איסלנד יפה ורגיש. מומלץ ביותר.


ותזכרו כפי שאומר פתגם איסלנדי: "עיוור הוא אדם שאין לו ספר", ולכן תקראו ותהיו נחמדים.


ויש גם שיר [למרות שהזמרת ילידת איי פארו]

130 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page