הבית הלבן

בעז זלמנוביץ
19 בספט׳
זמן קריאה 5 דקות

בין ניר עוז לנירים נמצא "הבית הלבן". כינוי שניתן לבית שייח או בית ספר שנותר מכפר ערבי-פלסטיני שננטש ב-1948. שם הקים חיים פרי מניר עוז גלריה, וגם נבנה לידו מחנה צבאי ובו צוות קרב מחלקתי. במסגרת הרשומות על ניר עוז וסביבתה [כאן, כאן וכאן] כתבתי כמה מילים על המקום ועל המחנה ועל צוות הקרב בטרם נפתחה מתקפת חמאס [אולי פעם נגיע גם לכך]. זהו ניסיון לשלב בין העבר הרחוק והעבר הכאוב, היסטוריה והגיגים. אשמח להערות, לתיקונים ולתוספות.

מצפון לניר עוז היה בעבר על שטח חירבת מעין או מעון, כפר ערבי בשם – סיתה/ע'ואלי/תרבין. לאחר דיכוי מרד הערבים והדרוזים בשומרון וארץ ישראל בשנת 1838, אבראהים פאשא - ששלט בארץ ישראל במשך שמונה שנים (1839-1831) - היגלה בעקבות מרידה חלקים ממשפחת ג'רר ששלטה בהרי שכם וחברון לאזורים שונים בארץ. פלג ממשפחת ג'רר - משפחת או שבט אבו סיתה - הוגלה לשולי האימפריה העות'מאנית שעל גבול המדבר, למעין בצפון הנגב, מזרחית לעבאסן. שבט אבו סיתה התבסס במרחב מעין בבתים מלבני בוץ ואוהלים, סביב בארות ובורות קדומים שהיו במקום. הבארות והבורות הם חלק מהחורבות הרבות שבמרחב שבין ניר עוז לנירים. רוב השרידים הם מהתקופה הרומית-ביזנטית, ובכללם בית כנסת ורצפת הפסיפס שלו, אך נמצאו גם שרידים מהתקופות הפרסית וההלניסטית הקדומות יותר. בשטח זה פזורים בורות מים רבים, שרובם נסתמו במהלך השנים.[1] בפי אנשי השדה של ניר עוז נקראה החלקה הזו "שטח הבורות". בניגוד למרבית שדות הקיבוץ המלבניים שבהם האתגר העיקרי במהלך העיבוד היה לא לדרוס שטוצר, בשטח זה נדרש היה הטרקטוריסט לא ליפול לאחד מהבורות.

אצל דן גזית קראתי שלאחר שצה"ל כבש את באר שבע במבצע "יואב" (אוקטובר 1948), נֻתָּק הציר המזרחי של הצבא המצרי; בתגובה התקדמו המצרים מעזה שעוד לא קראו לה רצועה, ותפסו את התילים השולטים גָמָה, נוּרַאן (היום במגן), שָּרוּחֵן וגם את אזור מָעוֹן, מיקשו דרכים בין הישובים וחיבלו בקו המים. מבצע "אסף" - על-שם אסף שכנאי, מפקד הכתה שנפגעה בשֻׁעוּת (שועוט) – היום משק צאן – שנה קודם לכן - נועד להדוף את המצרים חזרה לרצועת-עזה. שני כוחות עיקריים (בתוספת יחידות תותחנים ורַגָּמים) השתתפו במבצע: גדוד הפשיטה 89 של חטיבת השריון 8 שיועד לתקוף יצא מקיבוץ גבולות וגדוד 13 מחטיבת גולני שיועד להתבסס ולהגן יצא מקיבוץ אורים. עד צהרי 6 בדצמבר 1948 תפסו הכוחות את כל היעדים, אך התקפת-הסחה על עַבַּאסָן נכשלה ובעקבותיה תקפו המצרים ללא-הרף במשך יום וחצי, בסיוע של גדוד רגלים ופלוגת טנקים מתוגברת בשריוניות, את נוראן ומעון – תוך הפגזות תותחים ומרגמות. קרב הגבורה שניהלו חיילי גולני הסתיים בהסתערות של גדוד הפשיטה בשריוניות, זחל"מים וג'יפים על הכוחות המצריים. לאחר הצלחת מבצע "אסף", תפסה חטיבת גולני את הקו מול הרצועה. במבצע "אסף" נפלו 5 מחיילי צה"ל ונפצעו 30.[2]

בשנת 1948 חיו במעין 1335 תושבים. הכפר התרוקן מתושבים במהלך המבצע. כשריד ממנו נותר מבנה בית הספר שנבנה בסביבות 1920 על ידי על ידי שיח' חסן אבו סיתה. לאחר מלחמת העצמאות ישבו בו זמן קצר אנשי נירים במהלך המעבר מדנגור (ליד קיבוץ סופה של היום) לנקודת הקיבוץ הנוכחית. לאחר מכן המקום שימש בסיס יציאה ליחידות צה"ל שפעלו באזור מול המסתננים והצבא המצרי. בינואר 1955 נפל בקרבת מקום צאלח בדר יליד חורפיש ואב לשניים, ששירת כחייל ביחידת הדרוזים, מאש המצרים [בשיחה עם בן משפחה למדתי מעט על המקרה. אם מישהו שמע או יודע עוד, ספרו לי] בשנות ה-60 פורק הבסיס והמקום עמד בשיממונו שנים רבות.

בשנת 1999 חיים פרי ייסד במקום גלריה לפיסול, ציור וצילום - הבית הלבן - גלריה - ח'ירבת מע'ין. בחצר הבית הלבן מוצבים כ-40 פסלים של אמנים ישראליים ובכללם אנשי ניר עוז: חיים פרי, אורי דן והקטור רויטמן, ובמבנה הוצגו תערוכות זמניות רבות. אנשי ניר עוז, הסביבה ואף מבקרים מרחוק היו מגיעים לגלריה לראות אמנות ולהיפגש עם חיים.

ביולי 2019 התקיימה במקום תערוכה שסיפרה את סיפורו של הכפר הפלסטיני מעין ביוזמת אחד ממייסדי ארגון "דה־קולונייזר" העוסק בהנצחת "הנכבה" בתוך ישראל. התערוכה עוררה התנגדות, גם של ותיקי האזור. חיים אמר לכתב 'מקור ראשון': "אני משאיל את הגלריה הזאת כי חשוב לי שידעו את ההיסטוריה של המקום. אפשר לריב עם יוצר התערוכה, אפשר להסכים איתו, אבל אני נותן לו במה חופשית. אנחנו יודעים שהיה שם כפר ומכירים חלק מהתושבים שהיו שם. אנחנו ודאי לא מסכימים לגלגל את ההיסטוריה אחורה. אולי יוצר התערוכה רוצה בכך, אבל אנחנו ודאי שלא. הוא יציג את דבריו בתערוכה, ואנחנו נוכל להתווכח על הדברים[3]". זו דוגמה לרוח הליברלית-פלורליסטית שחיים הישרה על המקום.

ליד עוגן התרבות המקומי, הוקם לפני מספר שנים מחנה צבאי קטן. במחנה 'בית לבן' היה בבוקר 7 באוקטובר כוח מחלקתי מפלוגה ו' של גדוד 77, שכלל שני טנקי מרכבה סימן 4. טנק מ"מ 3 היה בפיקוד סגן עומר נאוטרה, חייל בודד בעל אזרחות אמריקנית שנולד וגדל בלונג איילנד, ניו יורק. לאחר סיום לימודיו בתיכון, עלה עומר לישראל כדי להתגייס לצה"ל ובחר בחיל השריון. יחד אתו היו בצוות: התותחן נמרוד כהן, בן 20 מרחובות; הנהג שקד דהן, בן 19 מעפולה; והטען-קשר עוז דניאל, בן 19 מכפר סבא. הטנק השני היה טנק 3ב בפיקודו של סמ"ר אייל זפולסקי. השלים את צוות הקרב כוח חי"ר מפלוגה ג' של גדוד 51 על גבי נמ"ר (נגמ"ש מרכבה - הרק"ם המשוריין והממוגן של חטיבת גולני) בפיקודו של סמל ר'.

עומר נאוטרה, נמרוד כהן, עוז דניאל ושקד דהן. חברי צוות טנק 3 (מקור מיכל פעילן N12)

זה אמור היה להיות צוות הקרב הממוגן ביותר בעולם, בעיקר בזכות מערכות 'מעיל רוח' המותקנות על הכלים. 'מעיל רוח' היא מערכת הגנה אקטיבית לרק"ם, שפותחה על ידי חברת רפאל. המערכת מיועדת ליירט איומים כגון טילי נ"ט (נגד טנקים), רקטות ופגזים הנורים לעבר טנקים ונגמ"שים. היא כוללת מכ"ם לגילוי האיום, מחשב בקרת ירי, ומשגר המטיל מיירט זעיר לעבר האיום טרם פגיעתו ברק"ם. היא מגיבה מהר כדי להתמודד עם איומים בטווח קצר במיוחד. המערכת נחשבת מהפכנית בזכות יכולתה להגן על הטנק באופן עצמאי ומיידי, גם בתנאי קרב קשים ובסביבה רווית איומים. היא נכנסה לשירות מבצעי בצה"ל ב-2010, וכבר הוכיחה עצמה בלחימה. האם תוכיח עצמה בבוקר?

הכוח בפיקוד נאוטרה היה "צק"ם בית לבן". צק"ם פרושו צוות קרב מחלקתי, ומשימתו להוות כוח עתודה פלוגתי-גזרתי ועליו להיות ערוך למהלכים התקפיים בהגנה ו"לסגור מעגלים" מול גורמי אש ותצפית. המשימות שהוטלו עליו היו פגיעה האויב החודר לשטחנו וסיוע לכוחות הפלוגה בעת אירועי לחימה. כל אלה מילים נכונות, השאלה שעמדה כתמיד הייתה מה יקרה כשהמציאות תטפח על פנינו. צוות טנק 3 חזר מחופשה רגילה על מנת לעמוד בקביעה של שישה טנקים לפחות בגזרה החטיבתית. השאלה נוספת שתתבקש היא למה רק שישה טנקים מתוך עשרה, ואולי גם למה רק עשרה, אבל זה כבר רלבנטי לשאלות שאחרי, וזה לא יועיל בשבת בבוקר.

זה לא המקום לתאר את קרבות מרחב בית לבן, נירים וניר עוז, אבל נציין כי נכון לפרסום הרשומה שלושה מאנשי צוות טנק 3 עדיין חטופים בעזה: עומר נאוטרה ז"ל, עוז דניאל ז"ל ונמרוד כהן. איש הצוות הרביעי שקד דהן ז"ל נקבר בישראל. מהמחנה נחטף חייל גולני עידן אלכסנדר, אשר הושב על ידי נשיא ארה"ב אחרי 584 ימים. במחנה נהרג בנימין בלאי ז"ל נהג רכב סיור. בקרב ליד המחנה נהרגו סגן מפקד פלוגה ג' מגדוד 51 עומר וולף ז"ל, ואנשיו מארו אלם ז"ל ושלו דגן ז"ל.