גבורה בשבעה באוקטובר

שערי ספרי הגבורה של 7 באוקטובר

לא יהיה קל לחקור ולכתוב את ההיסטוריה של היום הנורא בתולדות מדינת ישראל (ואת המלחמה בכלל, ראו את המאמרים המתודולוגיים שפרסמה המחלקה להיסטוריה בצה"ל). פרטי פרטים, אלפי אירועים והתנגשויות, מאות קרבות, מיקרו היסטוריה ואיך רואים את התמונה הכוללת? כבר כתבתי מה אסור לקרוא, וגם המלצתי על שלושה ספרים שעוסקים בקורות אותו היום ותוצאותיו. אבל מה שברור הוא שמתקפת הרצח של החמאס בשבעה באוקטובר פירקה את מערך כוחות צה"ל שנועדו להגן על הנגב המערבי. הכישלון המערכתי הוליד ויצר גיבורים וגיבורות רבים. אחד ממורי הדור נהג לומר קל לזהות תופעה, אבל קשה מאוד להגדירה במושג מגובש וקוהרנטי. במקום להתקמצן בהענקת התואר גיבורה או גיבור עדיף לחלק ביד נדיבה ביותר, במיוחד כאשר מדובר באנשים והנשים שלחמו על ידית הממ"ד, שיצאו כחברי כיתת כוננות או כאזרחים להילחם מול השיטפון, שעמדו ראשונים בהתנפצות הגל האכזרי ואלה שרצו לעבר הנגב להציל ולסייע. ספרים רבים שכבר יצאו מתארים את הגבורה לסוגיה, ואני בטוח שמדפים הספרים ימלאו בהם. ובצדק. הפעם סקירות קצרות של שלושה ספרים העוסקים בגבורה שקראתי בשנה האחרונה.

שער 'לכודים' של הורוביץ ודגין

המיגוניות שהוצבו בצמתים וליד תחנות האוטובוס לאורכו של כביש 232 ונועדו להעניק מחסה בפני ירי רקטות ופצצות מרגמה (=תלול מסלול), הפכו למלכודת מוות כאשר השתלטו מחבלי החמאס על הדרכים. עשרות רבות נטבחו ורבים נחטפו מהן. ניצן הורוביץ וארווה דגין מתארים בספרם המרתק 'לכודים - מיגונית הגבורה בצומת רעים' (ידיעות ספרים, 2024) את 27 הגברים והנשים הצעירים שנמלטו מ'הנובה', שהסתתרו, שנלכדו, שנלחמו, שנפגעו ושניצלו במיגונית המערבית בצומת הכניסה לקיבוץ רעים. הורוביץ ודגין מספרים את סיפורם האישי והפרטי של הנרצחים, החטופים והניצולים. הם מתארים את האדם שהיו, איך הגיעו לפסטיבל, כיצד נקלעו למיגונית, ואת שקרה במהלך הקרב שניהלו בידיים חשופות ענר שפירא ונוספים עד שהוכרעו, וגם לאחר מכן. מחקרם מדגים את מקורות המחקר ההיסטורי (גם אם זו לא כוונתם) המבוסס על ראיונות עם ניצולים וקרובי הנפגעים, תכתובות וואטסאפ, סרטונים שהעלו בזמן אמת המסתתרים או שנמצאו בטלפונים, סרטוני מצלמות גו-פרו של המחבלים ומצלמות רכב, ועוד. הספר מצליח לצייר את הפרטים האינטימיים ומתוך תיאור התרחשויות לצאת גם לעניינים 'גדולים' וכלליים. מומלץ ביותר. מתוך ארבעת החטופים - גופתו של הירש גולדברג-פלין שנרצח בשבי הושבה במבצע צבאי, הוחזרו בהסדר אלי-ה כהן אחרי 505 ואור לוי אחרי 491 ימים, ואילו הרביעי - אלון אהל עדיין מופקר בידי המרצחים. גם ההישרדות בשבי החמאס היא גבורה שמסופרת ועוד תתואר בספרים.

שער 'כבדו שערי עזה' של דרזניק

בהלוויה של דולב יהוד בן ניר עוז היו נוכחים אנשי איחוד ההצלה ומד"א שבהם התנדב. בשבעה באוקטובר השאיר דולב את אשתו שהייתה בחודש התשיעי להריונה ואת שלושת ילדיהם בממ"ד ויצא להציל את חיי חברי הקיבוץ. הוא נהרג בקרב. זו דוגמה לגבורה ולהעמדת האחר לפני עצמך. ד"ר יעל דרזניק מומחית בכירורגיית ילדים ערכה ראיונות עם אנשי רפואה, סיעוד והצלה ועל בסיסם כתבה את הספר העוסק בגבורתם. בספר 'כבדו שערי עזה' (ידיעות ספרים, 2024) היא מביאה את סיפורם של כמה מהם באמצעות הסיפור האישי הפרטי, ומנצלת את הזדמנות לתאר את המנגנונים של גורמי הרפואה ופרוצדורות שבאמצעותן פועלים בתי החולים, גורמי ההצלה והפינוי ונשות הרווחה והחוסן. מתוארים בספר מעשי מוקדניות מד"א; חובשים מתנדבים, פרמדיקים ורופאים בארגוני ההצלה - למשל חני וקנין מרחובות המתארת את ההפתעה, התארגנות ואת הזוועה שפגשה בדרום ואת הכניסה האמיצה לאזורים הנתונים בסכנה; פעולות הרופאות והרופאים בבתי החולים בדרום המתמלאים בכמויות בלתי יאומנו של נפגעים המגיעים בכל דרך ואמצעי; פעולת הרופאים ביחידות הנלחמות בשדות הקטל ביישובים - למשל א' רופא ביחידה מיוחדת המוזנק מביתו ליחידה ומשם לבארי. הוא מתאר את הדרך [ואת שיחת הטלפון לאמו הגרה בניר עוז] ואת העומס הנפגעים בהם טיפל. אם הזכרנו את בארי, חובה לתאר את גבורת אנשי הרפואה של הקיבוץ - הפרמדיקית עמית מן ז"ל, ד"ר דניאל לוי ז"ל והאחות נירית; עוד מתוארים קשיי אנשי הסיעוד והרווחה שצריכים לבשר על הנורא ולתמוך באנשי הרפואה שעל סף טראומה. כתוב טוב. מומלץ ולא רק משום הפניית הזרקור לכיוון החשוב של הצלת החיים והעוסקים בכך, ולהרחבה בתחום.

שער 'גיבורים' מאת לימור

הרבה מאוד ספרים מלקטים ואורזים סיפורי גבורה בכריכתם. מכיוון שיש גיבורים וגיבורות רבים, לא חסר מקום לכל הספרים הללו. יש גם ספרי ילדים ונוער שמביאים את סיפורי העוז עבור הקהל הצעיר. הספרים, כמובן, אינם אחידים בסגנונם, ברמתם ובדיוקם. מודה - עלעלתי ברבים, אך קראתי אלא אחד מהם, את ספרו של יואב לימור 'גיבורים - לבד מול החמאס' (כנרת, זמורה, 2024). לימור כותב במבוא: "המציאות הכאוטית הזאת הולידה אינספור סיפורי גבורה. בצה"ל נהוג לומר שככל שמספר הצל"שים גבוה יותר, האירוע היה יותר מפושל. על פי ההיגיון הזה, במתקפת השבת השחורה יש לחלק מספר עצום של צל"שים. למעשה, כל מי שמצא את עצמו נלחם על חייו בממ"ד בקיבוצים כשהוא אוחז במשך שעות בידית בניסיון לבלום את חדירת המחבלים, וכל מי שהתבצר או הסתתר בדירות באופקים ובשדרות או כל מי שנמלט על חייו ממסיבת הטבע, עמד במבחן העליון של אומץ וגבורה בתנאים בלתי אפשריים." צודק. ברוח זו מביא לימור 80 סיפורים קצרים בחמישה שערים: עוצמת התושבים ביישובים שנלחמו בביתם; גבורת הנלחמים בנשק דל ובידיים חשופות; אומץ חברי כיתות הכוננות; עוז אנשי הרפואה; המחלצים; וחלקם של אנשי הצבא, המשטרה והביטחון שהיו בגזרה ואלה שהגיעו לסייע. אלה סיפורים חשובים לקריאה.

#ספרים על גבורה, גיבורים וגיבורות בשבעה באוקטובר 2023.

עד החטוף האחרון

Some day you’ll return to

Your valleys and your farms

And you’ll no longer burn

To be brothers in arms