להטות את הכף או מי צריך טנקים ומסוקי קרב?

שערי 'הטנקים כאן' ו'מכונת מלחמה'

מבול של ספרי 7 באוקטובר ומלחמת 'חרבות ברזל' הגיע במהלך השנה וחצי האחרונות והזרם מתעצם בימים אלה. ובצדק. למעט החזרת החטופים והפסקת המלחמה המחורבנת מה יותר מעניין מזה? כבר כתבתי על כמה מהם (כאן וכאן) וגם הסברתי למה אל תקראו את הדבר הזה. יש עוד ספרים שקראתי ויש שנקרא, אבל בינתיים סקירה קצרה של שני ספרים אודות טנקים ומסק"רים ובעיקר האנשים שבהם שרצו להציל את תושבי הנגב המערבי.

שער 'הטנקים כאן' מאת רונן וודלינגר

לפני כחמש שנים כאשר סגרו את חטיבת השריון במילואים 847, כתבתי פוסט שזכה לחשיפה גדולה יחסית - 'מי צריך טנקים' והשבתי שכל מי שצריך להילחם או 'לתמרון' צריך טנקים, ונאלצתי להביא טיעונים לכך. בא 7 באוקטובר והמלחמה שבעקבותיו, ונדמה שהעניין התיאורטי מוסבר במציאות. החיוניות של הטנקים לקרב היבשה היא ברורה (אני מקווה). בבוקר המתקפה היו טנקים מגדוד 77 פרוסים לאורך הקו, הטנקים נלחמו, נפגעו ורבים מאנשי הצוותים נהרגו, נפצעו ונחטפו, וחלקם עדיין מוחזקים חיים וחללים בידי החמאס. מדרום הגיעו בשעות הבוקר הטנקיסטיות מגדוד קרקל לגזרת כרם שלום, ומשעות הצהריים החלו להצטרף טנקים של גדוד 53 מחטיבה 188 ל"מתקפת הנגד" של צה"ל. 'הטנקים כאן' מאת רונן וודלינגר (ידיעות ספרים, 2025) הוא סיפורם של מפקדי ולוחמי החטיבה, אך בעיקר של גדוד 53 בפיקודו של סלמאן חבקה שנהרג בתחילת נובמבר 2023 בקרבות בעזה. הגדוד שהיה בתעסוקה מבצעית בשקף, צבר במהירות אנשי צוות ובכללם אנשי מילואים ומפקדים שלא היו חלק ישיר בו, יצר צוותים, חימש וזיווד את הטנקים [בלי תיאום כוונות] ויצא לחזית. בחלקים רבים רבים מהנגב המערבי כבר החלו המחבלים להימלט או אפילו לסגת באופן מסודר, אבל לטנקים של 53 הייתה השפעה רבה בחלקים אחרים. למשל הלחימה בשטח הבנוי של בארי לשם הגיעו 3 טנקים בפיקודו של המג"ד [הטנק שירה בבית של פסי הוא טנק ממקום אחר], או בשטחים הפתוחים שבין היישובים למכשול שחורר. אין אזכור למקורות הספר למעט למרות הראיונות הרבים מאוד שעשה המחבר, ניתן לזהות בכמה מקומות שימוש בהקלטות קשר, ואני מעריך שהקשר עם אנשי החטיבה בוודאי אפשר מקורות נוספים מוצקים יותר. אבל במהותו זהו ספר זיכרונות מכל הדרגים והדרגות מפורט מאוד ומכאן חשיבתו, וכמובן גם חסרונו. זה ספר חשוב על רוח הלחימה ועל רוח האדם [אני אפילו מוכן לסלוח למחבר על הטעות במספרי החטופים והחללים של ניר עוז], וגם על החשיבות של כוננות ועתודה, ועל חשיבותם של הטנקים. מומלץ.

הספר השני עוסק בכלי יבשתי חיוני נוסף שגם עליו נגזר היה להיפלט מסד"כ צה"ל או להתכווץ אלמלא המציאות טפחה על פנינו - מסוקי הקרב. מירב הלפרין התחילה לכתוב את 'מכונת מלחמה' (ידיעות ספרים, 2025) כספר מורשת למערך המסק"ר שעמד בפני קיצוץ והכחדה, כפי שאמר מפקד אחת הטייסות להלפרין: "אם ב-7 באוקטובר היתה לנו התרעה מוקדמת והיינו יכולים לרחף בשמיים – כל מסוקי האפאצ'י של חיל האוויר – תמונת הקרב היתה שונה לגמרי. מצד שני אם ההתקפה של חמאס היתה מתרחשת ב-2025, יותר ממחצית ממסוקי האפאצ'י של חיל האוויר כבר לא היו בשירות." הספר מביא את סיפורי הטייסים מראשית המערך במחצית השנייה של שנות 70 ותיאורי השתתפות מסוקי הקרב במלחמות ובמערכות מאז וגם בין המלחמות. 7 באוקטובר ו'חרבות ברזל' שינו את הספר, ואני מקווה גם את עתיד המערך. לכן שני הפרקים הראשונים עוסקים ב-7 באוקטובר, והשלישי בהשתתפות המסק"רים בתמרון. אותי כמובן מעניין מה שקרה ב-7 באוקטובר. כאמור זהו לא מחקר היסטורי, והעניין הוא התחושות, תיאורי המשימות וההבנה של הטייסים עצמם את שקורה בשעות הראשונות. דרך הסיפורים נוצרת תמונת התדהמה של הטייסים מתוך משקפי הקסדות. מדובר לא רק בכמות האויב ופיזורו, אלא הצורך לעבור על שני כללי יסוד שעליהם טייסי המסק"ר גדלים: ירי בתוך שטח ישראל; וירי ללא הכוונה של כוח קרקעי: "אנחנו מגיעים לגזרת עזה, יש חדירה של אלפים. אנחנו מבצעים אש בתוך שטחנו." (עמ' 52). הניסיון לעצור את השיטפון מביא את טייסות המסק"ר לפעול גם במסוק בודד. הנה תיאור הגיחה המבצעית הראשונה של שני טייסים אשר ממריאים בשעה 08:55. המסוק מופנה בתחילה לכיוון סופה ומשם לניר עוז. כך סיפר הטייס המוביל: "אני מסתכל על צומת השבילים שנכנס לניר עוז ורואה שם כ-80 איש, כולם עם חולצות לבנות, ולאף אחד מהם אין נשק. בקשר אומרים לי: 'תירה על כולם'. קיבלתי רעד בגוף. הייתי בטוח שזאת קבוצה של חרדים בדרך לבית כנסת כדי לחגוג את שמחת תורה"(עמ' 35). ירי המסק"רים היה אחד הגורמים הקטלניים כנגד המחבלים, ואחד מאלה ששינו את כיוון המתקפה, אבל הם גם פגעו ביקירנו. כמו הפגיעה הקטלנית באפרת כ"ץ ז"ל שמוטב היה שתוזכר בספר. זהו ספר זיכרונות מראשית מערך המסק"ר בחיל האוויר ובכך תרומתו ובכך חולשתו. אין זו היסטוריה מסודרת, ועל הקורא לסדר לעצמו את התפתחות המערך ולמלא את החסר שמובא בנוסטלגיה של הטייסים. זה מעניין מספיק לקריאה, אבל חסר בתרומתו להבנת שקרה ב-7 באוקטובר במערך המסק"ר ועל הדרך לשם. מומלץ.

#ספרים על לחימה, מבוכה ורוח ב-7 באוקטובר.

עד החטוף האחרון - צאו לפעול

עַד סוֹף הַקַּיִץ

אֵדַע אֶת הַתְּשׁוּבָה,

אֶת פֵּשֶׁר הַקּוֹלוֹת אֶלְמַד,

אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת,

אֶפְתֹּר אֶת הַפְּחָדִים

בְּסוֹף הַקַּיִץ שׁוּב אֵשֵׁב בֵּין יְדִידִים.