ח'וּזַ֫אעַה

שדות וגבול - צולם בחדר השלחין ניר עוז (2014)

לפני שלוש ומשהו שנים דברתי לפני הסטייקים של יום העצמאות על עזה, ניר עוז ואני, ובסוף שאלתי מי היה בח'רבת אח'זעה? אז הנה משהו על ח'רבת אח'זעה. העיירה השכנה לניר עוז ואשר ממנה ודרכה הגיעו המרצחים לקיבוץ. נכניס זאת כחלק מהשרבוטים על ניר עוז [הנה כאן משהו שכתבתי לפני שבועיים על ההקמה], שאולי פעם יתאספו למשהו יותר קוהרנטי.

כקילומטר וחצי או שניים ממערב לניר עוז, כמה מאות מטרים מהגבול, שוכן היישוב ח'וּזַ֫אעַה (בערבית: خزاعة) או בערבית מדוברת חִ֫'ירְבֶּת אֶחְ'זַ֫אעַה. היישוב הוא חלק מנפת ח'אן יונס. בשנת 1945 מנה היישוב 990 תושבים, ושטחי האדמה שלו היו למעלה מ-8000 דונם, כך מגלה סקר הכפרים בארץ ישראל שעשתה ממשלת המנדט. לפני 40 שנים מנתה האוכלוסייה בעיירה כ-2,000 נפש, מחציתם היו צאצאי פליטים בדווים שהתיישבו בשוליו המערביים והפחות פוריים של אזור המרזבה המזרחית ברצועת עזה. אוכלוסייתו מנתה בשנת 2017 כ-11,388 תושבים על פי סקר שעשתה הרשות הפלסטינית.

מפת עזה מתוך אטלס מלחמת העצמאות

חלק מהאדמות נותרו בצד הישראלי של הגבול לאחר שסומן באמצעות מחרשה בעקבות הסכם הפסקת האש שנחתם בין ישראל ומצרים. הסכם נחתם לבסוף ב־24 בפברואר 1949, וקבע שהנגב יישאר בשלטון מדינת ישראל, אך מוצב בית הקברות מערבית לרפיח יעבור למצרים. בנוסף קבע ההסכם שהחטיבה המצרית המכותרת תשוב למצרים, ושאזור עוג'ה אל חפיר יפורז. ההסכם קבע כי ברצועת עזה ישורטט קו הגבול 3 ק"מ מזרחית ובמקביל לכביש אשקלון (מג'דל)-עזה ודרומה עד הגבול הבינלאומי. בעת שסימנו הצוותים את הקו בשטח התגלה כי הוא חוצה את כפרי עבסאן ומפריד בין בתי הכפרים ובין אדמותיהן. עקב זאת, נקבע כי הקו ישונה כך שיכלול את העבסאנים בשלמותם. כתוצאה מכך נוצרה מול נירים ה"ברך" של הרצועה וקו שביתת הנשק רחוק יותר מ-3 ק"מ מהכביש. בתמורה קיבלה ישראל שטח שווה בגודלו בצפון הרצועה, ותחומה נקבע דרומית למושב נתיב העשרה כיום, במקום שתהיה בצמוד לקיבוץ יד מרדכי.^[1] בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת היו בבעלות הכפר כ-4,500 דונם, מהם רק 1,000 דונם בהשקיה.

ספטמבר, ספטמבר 1969

בין חרבת אחזע'ה הצמוד לגבול, לגדר או למכשול לבין ניר עוז שרועים מרבית השדות החקלאיים של הקיבוץ. מלבנים מלבנים של חלקות ממוספרות או בעלות כינוי, כבישי ביטחון חוצצים בין החלקות ומגופים-שטוצרים ניצבים בשורות במרחקים קבועים של 360 מ' בין שורה לשורה. גם שדרות עצי אשל נטועות לאורכם של הכבישים, רובן נטעו בתחילת שנות ה-80. עד מחצית שנות השמונים, אולי עד סופן לא היה חשש בלב החקלאים לצאת גם בלילה לחרוש או לרסס גם בשדות הצמודים לגדר הסמלית של הגבול. עם פרוץ האינתיפדיה השנייה בסתיו 2000 הופסקו העבודות החקלאיות שנעשו במשמרת הלילה. באותם החודשים נורה עובד ליד הגבול, והוא נפצע קל. אז מוגן טרקטור אחד מפני ירי בסיוע המדינה. "כל קיבוץ קיבל מיגון של טרקטור אחד. כל ההסברים בחלונות הגבוהים שטרקטור אחד לא מספיק לכסות את הצורך בעבודה בטוחה לא הועילו." [עדות גדעון הימן]. בינואר 2007 נורה למוות מתנדב ממקסיקו שעבד בשדות קיבוץ עין השלושה.

דף מס' 54 (ארכיון ניר עוז)

בסופה של עוד "הרגיעה"-התהדייה בדצמבר 2008, ורגע לפני מבצע "עופרת יצוקה", סיפר הרבש"ץ אורי דן לכתב ynet: "לפני הרגיעה עבדנו עם שכפ"צים. עכשיו צריך לחזור לזה. חוזרים למה שהיה אז", אורי היה מוטרד מכך שהירי הזה עשוי להיות רק התחלה מחודשת לפעולות האיבה שהנגב המערבי זכה לכמה חודשי מנוחה מהם, "זו בעיה רצינית לחקלאים. אם זה ימשיך כך נהיה חייבים למצוא לזה פתרון. אנחנו לא יכולים להמשיך להיות כמו ברווזים במטווח".[2] ואכן גם על אנשי השלחין של ניר עוז נמשכו היריות - 14 ביוני 2012 בשעה 08:43 ירה צלף על טרקטור שעבד בשדות. אורי נהג לפרסם לחברי הקיבוץ ידיעות והודעות באמצעות 'דף אינפורמוציה ביטחונית'. דף מס' 54 מ-15 בינואר 2013 ומבשר על הסכנה הנוספת: "הגשם שטף את לבנו שמחה והוסיף ירוק בעיניים וגם חשף מנהרה בצמוד לבורמה (כביש הגבול) בשטחנו בקצה חלקה 19, בסוף הכביש היוצא מאזור הרימונים, 2400 מטר מהקיבוץ." עוד נדבר בהזדמנות אחרת על המנהרות.

הצקות והצתות מכיוון מערב אירעו במהלך השנים. למשל, ב-19 במאי 1991 הוצתו 40 דונם חיטה. במאי 2018 החלו הפלסטינים לעשות שימוש רב בעפיפוני ובלוני תבערה שגרמו לשריפות ברחבי הנגב המערבי. הרוח המערבית דחפה את הבלונים לעתים הרחק, אבל רבים נחתו בשדות החיטה המבשילה והמתייבשת ובשלפים. לאחר הפסקה של שנתיים חזרו בלוני התבערה בספטמבר 2023. כחלק מההונאה האסטרטגית של החמאס. ומה יש להרחיב על ירי הרקטות ופצצות המרגמה מראשית שנות האלפיים.

אלכסנדר (סשה) נסטרנקו ז"ל (אתר יזכור)

העיירה ח'רבת אח'זעה שבה פעלו מחבלים מארגונים שונים במשך שנים היוותה מטרה להתקפות צה"ל. קפיצת המדרגה של ירי תלול המסלול, חייבה את צה"ל לעשות משהו. סדרת מבצעים של אוגדת עזה התקיימה בכל מרחבה בשנים 2003-2002 וכונתה בשם הצפוי "מאמץ מתמשך". אחד הראשונים שבהם נערך בח'רבת אח'זעה בראשית מארס 2002. כוחות של חטיבת גבעתי נכנסו דרך קו דיווח 169, ברגל, על גבי נגמ"שים ועם טנקים. במהלך המבצע נהרג קצין מגדוד הסיור – סגן פיני כהן מירי טנק. בזמן שאנשי גבעתי מנהלים את פינוי הקצין הפגוע ואת הנחתת המסוק, עבר סיור של גדוד המילואים שעסק באבטחת הקו. תוך שהם שואלים האם ניתן לסייע, קיבלו אנשי הסיור הודעה על חדירה באזור קו דיווח 179, בקצה חורשת ביר גרא. הסיור מיהר לנקודה ונקלע למארב המחבלים שפתחו באש מטווח של כ-10 מ' מקצה החורשה. הרמטכ"ל אמר כשהתקרית הוצגה לו, שתגובת הכוח שירד מהבט"שית הייתה טובה בסך הכל, אבל חסרה הסתערות והמחבלים נסוגו בחזרה לרצועה. בקרב נהרג נהג הבט"שית - אלכסנדר (סשה) נסטרנקו. חבריו הקימו לזכרו אנדרטה בקצה החורשה. 

במהלך מבצע "עופרת יצוקה" (ינואר 2009) פשטו כוחות מהחטיבה הדרומית על חלקים ביישוב והרסו חלקים ממנו. במהלך מבצע "צוק איתן" בקיץ 2014 פעלו באזור אח'זעה כוחות חטיבת גבעתי, שחשפו מנהרות לחימה, חלקן מתחת למסגדים. גם במבצע זה נהרסו חלקים נרחבים בעיירה. כלומר לשער שחמאס פועל באח'זעה וממנה זהו לא ניחוש גס.

^[1] ויקיפדיה

[2] https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3641250,00.html