הוצאת הספרים 'נהר ספרים' הוציאה [עוד] קובץ סיפורים קצרים סביב תמה [כך אומרים?]. הפעם 'שלושה אמריקנים בפריז' (2020 [תרגום: רעיה ג'קסון וניצה פלד]). לפריז היה כוח משיכה עצום לאמנים, לגולים ולתמהוניים במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים [אולי גם אחר כך]. גרשווין נמשך לפריז ב-1928, ותחושותיו ורגשותיו תרמו לכתיבת 'אמריקני בפריז'; גרטרוד שטיין, הכוהנת הגדולה של האמריקנים בפריז, לא עזבה את צרפת גם במהלך מלחמת העולם השנייה משום שלא יכלה להתרחק מהפריזאיות שנספגה בדמה. ראובן מירן קיבץ עוד שלושה אמריקנים שהיגרו לפריז, ושלושת סיפוריהם מהווים אבנים נוספות [לפחות עבורי] בפסיפס פריז של הלא-צרפתיים - פרנסיס סקוט פיצג'רלד, ג'יימס בולדווין ורנדולף בוֹרְן.
את פיצג'רלד זכיתי להכיר בשנה האחרונה בזכות הספרונים של נהר ספרים - 'בין שלוש לארבע' ו-'מסע משותף - שני סיפורים אבודים'. את 'חזרה לבבל' כתב סקוט פיצג'רלד ב-1930. זהו סיפור מבוסס על חייו עצמו. כאשר אשתו זלדה התמוטטה ואושפזה הואשם פיצג'רלד על ידי גיסתו ובעלה שמצוקת הרעייה נובעת מחוסר האחריות שלו, השתייה הכבדה והנהנתנות, לכן אסור שיגדל את בתו. פיצג'רלד מספר על אמריקני המנסה לקבל מגיסתו ובעלה את בתו לאחר שהשאירה אצלם כאשר נמלט מעצמו לאחר מות אשתו. הוא נאבק לזכות באהבת הבת, בהחזרת האפוטרופסיות עליה, ובשד האלכוהול, ובהרגלים ובחברים הישנים.
בולדווין זוכה לעדנה לאחרונה בתרגום לעברית. גם אותו זכיתי להכיר בזכות נהר ספרים. לפני כמה חודשים, פגישה מקרית בתחנת הרכבת של הרצליה הוליכה להיכרות עם אחד הכותבים הטובים והחריפים שנתקלתי בהם - ג'יימס בולדווין ו'זר בכפר' שיצא בנהר ב-2006, וקיבץ סיפורים שנבחרו מתוך ספרו "רשימותיו של בן במקום" שיצא ב-1955. הסיפור 'שווה זכויות בפריז' נכלל בשני הקבצים והוא סיפורו האמיתי. הוא פורס בכאב ובהומור שחור את תקופתו הראשונה בפריז ובעיקר את הסתבכותו בכליאה ובמשפט בפריס. שם לראשונה הוא מסתבך לא בגלל היותו שחור, אלא בגלל היותו מארה"ב. בולדווין מתאר זאת כאילו זו חוויה מרעננת, משפט שלא על רקע גזעני.
