כשנה לפני שנפטר מסרטן ב-2014 פרסם רון פונדק שני ספרים. הראשון עוסק בתהליך ובהסכמי אוסלו שבהם היה מעורב ביותר - 'ערוץ חשאי: אוסלו - הסיפור המלא'. אותו לא קראתי, שכן ניסיונות שלום עלולים לפגוע בפרנסתי. כן קראתי את 'ציר סקרנות, צומת ודאות' (כנרת-זב"ם-דביר, 2013). זו סאגה אוטוביוגרפית משפחתית של פונדק ובמרכזה נפילתו של אחיו, אורי, ב-19 באוקטובר 1973, לאחר צליחת התעלה. כפי שכותב דויד גרוסמן בגב הספר: "רון פונדק מספר כאן סיפור מרתק של מה שנהוג לכנות "הגורל היהודי", אך יותר מכך, זה סיפור על "הגורל הישראלי": סיפורה של משפחה ישראלית, שהמלחמה – זו ש"אף פעם לא די לה", כדברי יהודה עמיחי — פלשה לחייה ביום הכיפורים של שנת 1973".
אל הספר הגעתי משום העניין המתמשך שלי במלחמת יום הכיפורים, ובעת האחרונה בעיקר במתרחש בכוחות הלוחמים בחזית הדרום. בעקבות קריאה במספר מחקרים העוסקים בקרב ואדי מבעוק ב-14 באוקטובר, ובו חלקו של גדוד 46 של חטיבה 401 היה דומיננטי, ראיתי הפנייה לספרו של פונדק. אחיו שימש כקמב"ץ הגדוד בתקופה שקדמה למלחמה ובמהלכה עד שנהרג. אבל הספר רק מתחיל במפגש הצירים 'סקרנות' ו'ודאות', הוא נע ונד בזמן ובמרחב ומספר את סיפורה של משפחת פונדק במשך מספר דורות. החל ממזרח אירופה, התבוססותה בדנמרק, שואה, עלייה לישראל ועוד קודם השתתפות האב הרברט (נחום) במלחמת העצמאות. הרברט שנפטר ב-2019, היה עיתונאי בישראל ובדנמרק, וגם קצת סוכן מוסד. אבל בעיקר פונדק מספר באמצעות סיפוריהם של חבריו ועמיתיו של אורי כמקרה בוחן את סיפור המלחמה והשפעותיה. הדבר לעתים נראה בתחילה כאוסף אנקדוטות, אבל מצטבר לסך הסיפור הישראלי. למשל סיפורה של עירית יעקובי, שהייתה ילדת חוץ במעגן מיכאל, קיבוצו של ירון רם, אחד המ"פים בגדוד 46, וחיילת במחלקת המבצעים של אורי. עירית נאנסה ונרצחה באכזריות בנובמבר 1975 בדרכה לקיבוץ. האם זו רכילות או חלק מקורות שנות ה-70? לי נדמה שזה משתלב בסיפור התקופה.
