אלעשרי גיבור פטרול המוות מגרעין ניר עוז

אליאב אלעשרי

תמיד התעניינתי בקורות ניר עוז, הקיבוץ בו גדלתי וממנו נחטף ונרצח אבי בשבעה באוקטובר, אך בעקבות החורבן והטבח במקום הולדתי ומולדתי, אני חוקר יותר. השבוע עברתי על קטעי עיתונות המופיעים בארכיון עיתונות יהודית היסטורית ובהם מוזכר הביטוי "ניר עוז". בין שאר העניינים ראיתי מודעות האבל מ-30 במאי 1958 המקשרות את אליאב אלעשרי וניר עוז. לא שמעתי את השם אי פעם. מי זה? אמנם נולדתי 8 שנים אחרי, אבל הוא לא קבור בבית הקברות של הקיבוץ וגם לא מונצח באנדרטת הזיכרון שבבריכה בה מונצחים משה צלי שנפל בקרב אום כתף ב-5 ביוני 1967 והטייס אלישע שילוני וקצין התצפית יוסי רון נפלו עם מטוסם באזור ניר עוז ב-13 ביוני. למרות שחברי הקיבוץ השתתפו במלחמות ישראל וחלקם נפצעו פיזית ונפשית, לא הוקמה חלקה צבאית בבית הקברות של הקיבוץ עד ראשית יולי 2021. אז נטמנה באדמת הקיבוץ שילי ווסטלנד שנפטרה במהלך קורס הקצינים והרבנות הצבאית הכשירה פינה שמיועדת לחללי צה"ל בבית הקברות שלא ידענו שיגדל כל כך.

מפת אזור הר הצופים (מקור הספריה של מטח, מחבר אייל בן אליהו)

אז מה הסיפור? בהסכם הפסקת האש עם ירדן נקבע שהר הצופים יהיה אזור מפורז בשליטה ישראלית והותר להחזיק את המקום על ידי המשטרה. בפועל הוקמה על ידי צה"ל בשנת 1954 יחידה 247 "מצוף" שהחזיקה את ההר אשר שימש גם לענייני תצפית ומודיעין. שיירות דו-שבועיות הביאו אספקה וחיילים שחופשו כשוטרים שימשו לאבטחת המקום [להרחבה כנסו לתיאורו של רפי מן]. במאי 1958 הייתה זו מחלקת נח"ל מגדוד 50 ששימשה כחיל המשמר. בין אנשיה היו גם כמה מגרעין ניר עוז, ואלעשרי היה אחד מהם.

פטרול במורד גן שולמית (צילום מיכה ברעם)

בנוסף לשמירה ולעבודות אחזקה, היו חיילי המשמר יוצאים פעמיים בשבוע לפטרול נוכחות בשטח שעליו היו ויכוח עם הירדנים - גן שלומית או שלמה במורד לכיוון הכפר עיסוויה. ב-26 במאי 1958 בשעה 13:10 יצא פטרול בן חמישה לוחמים בפיקודו של אלעשרי. בגלל מגבלות ההסכמים לא צויד הכוח במכשיר קשר. כעבור 10 דקות נפתחה אש מהכפר לעבר הכוח ואחד מהחיילים נפצע קשה. אלעשרי הורה לשלושת החיילים האחרים לסגת להר ולהזעיק עזרה, ואילו הוא נשאר לטפל בפצוע ולהגן עליו. בחילופי האש שהתפתחו עד חשיכה עם כוחות התגבור והחילוץ, נהרגו עוד שני חיילים ושניים נפצעו. במהלך ניסיון האו"ם לתווך ולסייע בחילוץ נפגעי הפטרול נורה מהאש הירדנית לוטננט-קולונל פלינט הקנדי ששימש יו"ר ועדת הסכם שביתת הנשק ישראל-ירדן. רק עם חשיכה הצליחו אנשי ההר לפנות את ההרוגים והפצועים גופותיהם של אלעשרי ומשה גינצברג נמצאו בשעה 21:40 בשטח שהיה חשוף לאש שנורתה אך ורק מעיסוויה. בנוסף אליהם נהרגו בקרב סגן מרדכי (מוטי) טיקוצ'ינסקי מפקד כוח החילוץ הראשון וסמל יוסף יוחימק מפקד כוח החילוץ השני.

כבכל אירוע בעל תוצאות בעייתיות התקיים תחקיר, ובלי קשר לממצאיו דבקה אשמה במפקד ההר, ומנגד ניתנו ציונים לשבח מאת הרמטכ"ל חיים לסקוב לשלושה מחיילי ההר, ובהם אלעשרי. בתיאור המעשה נכתב כי הצל"ש מוענק לאלעשרי: "על שהראה מנהיגות ואומץ-לב למופת. הפטרול שפיקד עליו הותקף על ידי האויב והיה נתון לאש קטלנית בשטח חשוף וללא מחסות. בהיפגע אחד מאנשיו שהיה מוטל בשטח שהיה נתון לתצפית ולאש האויב, הגיש עזרה לפצוע וניסה לחלצו מן המקום. תוך כדי ניסיון החילוץ נהרג.". אלעשרי נולד ונקבר בבנימינה ובניר עוז איננו מצוין, או שרק אני לא הכרתי.

החזירו את כולם עכשיו!

יהודה עמיחי - חוליקאת – השיר השלישי על דיקי:

בגבעות האלה אפילו מגדלי קדוח הנפט

הם כבר זכרון. כאן נפל דיקי

שהיה גדול ממני בארבע שנים והיה לי כאב

בעת צרה ומצוקה. עכשו אני גדול ממנו

בארבעים שנה ואני זוכר אותו

כמו בן צעיר ואני אב זקן ואבל.

ואתם שזוכרים רק פנים,

אל תשכחו את הידיים המושטות

ואת הרגלים הרצות בקלות

ואת המלים.

זכרו שגם היציאה לקרבות הנוראים

עוברת תמיד דרך גנים וחלונות

וילדים משחקים וכלב נובח.

זכרו והזכירו לפרי שנשר

את העלים ואת הענף,

הזכירו לקוצים הקשים

שהיו רכים באביב,

ואל תשכחו שגם האגרוף

היה פעם יד פתוחה ואצבעות.