• בעז זלמנוביץ

"תם הקרב ורק כהד עולה שירת האמיצים"

כך כתב חיים גורי באלבום הפלמ"ח. בשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים נכתבו לא מעט ספרים על ידי לוחמי השריון שנטלו בה חלק. חלקם יצירות מופת של ממש המתארות את הלחימה בפירוט ובשפה ייחודית. מתוך הספרים הללו בחרנו שניים. איכות כתיבתם של המחברים, הרב חיים סבתו ופרופ' יובל נריה, שקולה רק לגבורתם ולאומץ ליבם. לקראת יום הכיפורים עוד איחזור של סקירת ספרים שכתבנו עוזי בן שלום ואנוכי ל'ביבשה' ביטאון זרוע היבשה - 'ימים נוראים', ביבשה 11, ספטמבר 2009, עמ' 45.


אנא בכוח - 'תיאום כוונות' מאת חיים סבתו (ידיעות ספרים: ספרי עליית גג, 1999). חיים סבתו נולד בקהיר בשנת 1952, עלה לארץ בגיל חמש, גדל ולמד בירושלים. הוא שירת כחייל הסדר ועבר הסבה לשריון. במלחמת יום הכיפורים לחם במסגרת חטיבת טנקים במילואים (679) בקרבות ברמת הגולן. לאחר המלחמה המשיך ללמוד תורה, היה לרב וממקימי ישיבת ההסדר במעלה אדומים. בשנת 1999 יצא לאור ספרו "תיאום כוונות", שזכה בפרס ספיר. הספר מגולל את עדותו של סבתו מימי המלחמה. עדותו מרשימה משתי סיבות: יופיו של התיאור הספרותי ויכולתו של המחבר להביא בצורה בהירה את תחושותיו של החייל הטנקיסט בדרך לקרב, בקרב עצמו ולאחריו.


סיפור המלחמה בעיניו של החייל הוא כאוטי וטומן בחובו מצבים שלא יאמנו בעיני הקורא הנמצא מחוץ לחוויה. הספר מתאר באופן נאמן את ההתארגנות הקדחתנית והנואשת לפני העלייה ללחימה ברמת הגולן. זאת, מתוך רגישות לרכיב האנושי של הקרב, לכידות הצוות, השפעת הקרב על נפש הלוחם במלחמה ולאחריה: "שלושה בני ישיבות היינו בצוות [...] המט"ק הקבוע שלנו עדיין לא הגיע, צירפו לנו מט"ק מילואימניק [...] שש שנים היה בלוס אנג'לס, את הטנק שכח כבר, את כובעי הטנקיסטים לא הכיר כלל, גם אותנו לא הכיר, גם לא את מכשירי הקשר, אבל הוא ילמד מתוך תנועה [...] יורים עלינו, תותחן טווח קרבי, אש! נהג אחורה מהר. תותחן, תתפלל, בקושי שמעתי את קולו. ירי פגז וצעקתי 'תתפלל אתה גידי!' והוא צעק 'אבל אני לא יודע!' התפללתי. מקירות ליבי צעקתי: 'אנא ה' הושיעה נא!'[עמ' 88-87].


הספר הוא גם עדות נאמנה להבנה, לאמונה ולאהבה שבין לוחמים דתיים וחילוניים. גם אם חלק מן המדרשים והכתיבה ההלכתית אינם תמיד ברורים לקורא החילוני, הרי שלכולם משותפת השפה השריונאית שסבתו, רב וגדול בתורה, מיטיב לבטא. השילוב בין העלילה הספרותית, העובדות, התפילות והמדרשים עושה את הספר למיוחד מאוד. דוגמה לייחוד הזה ניתן למצוא בשם הספר. פעולת תיאום הכוונות של הטנק בעלת משמעות ריטואלית אצל אנשי הצוות. פעולה חיונית זו מתבצעת עם אור ראשון ולפני החשיכה. חיי הלוחמים תלויים בה. בשל העלייה החפוזה למלחמה ומחוסר בציוד בימ"ח לא יכול היה הצוות לבצע תיאום כוונות ועלה לרמת הגולן חסר ופגיע. אומץ הלב בלבד יכול היה לסייע. מנגד, אנו מעיזים להציע כי לפעולה של תיאום כוונות יש גם משמעות של אמונה, הבנה וקבלה מות בורא עולם. הנשק והמלחמה מחד והאמונה מאידך הם צירים חשובים המארגנים את עלילת הספר כולו. אליהם נוסף ממד הגעגוע לחבר שנפל בקרב, דב אינדיג, ושהספר כולו מכוון אליו בתוגה ובעצב.


לחימת היחיד - 'אש' מאת יובל נריה (זמורה ביתן, 1989). בחזית הדרום מול המצרים לחם סמ"פ טנקים סרן יובל נריה שקיבל את עיטור הגבורה על לחימתו. ספרו של המפקד, לימים פסיכולוג קליני ופרופסור לפסיכולוגיה, הוא תיאור מסע בנפשו של בן דמותו, יאיר הסמ"פ ששורד את 12 הימים הראשונים של המלחמה עד פציעתו הקשה, ובהמשך מתאר את החלמתו הפיזית והנפשית. תיאוריו של נריה נציגים כיצד תפס את השריונאות של 1973: הקפדה על פרטים ו"מרובעות" לטוב וגם לרע. "זה נראה כמו עדר חיות פלדה. חזק. הטנקים הקפואים מקור הלילה סדורים בקו ישר למופת. הקנים השמוטים על כנף שמאל של קדמת הטנק ניצבים בתרגולת הקבועה, בדיוק."[עמ' 16].


נריה מעלה ביקורת קשה נגד הדבקות בתרגולת, החזרות האין-סופיות על התוכניות הקבועות, הריצה האוטומטית לרמפות. "הכל קשקוש, אני אומר לך, אין פה אחד שמסוגל להתאמן ברצינות, זאת אומרת להתמודד עם הבעיות שיש. אז מה אם מתרגלים כל הזמן. מתרגלים כל הזמן את השקר. מישהו כאן מסוגל לבחון אלטרנטיבות, לבנות מודל ולתרגל עליו, ולראות אחת ולתמיד אם יש פתרון לרמפות האלה או אין?!"[עמ' 20]. הוא מתאר את הכאוס ששרר בצה"ל בימים הראשונים למלחמה ובשדה הקרב בפרט. על רקע זה הוא נלחם מלחמה נואשת, בודדה שבה יכול היה לבטא את הכישורים הגבוהים שניחן בהם ואת אימון הפרט והצוות המעולה שזכו לו לוחמי חיל השריון. "יורה כמו משוגע בכל מה שזז, עובר רמפה רמפה [...] ראשו, גופו, עצביו, עורקיו מלאים רעש ירי כבד. הכול רוטט, רועד, אבק בכל, בעיניים, בנחיריים, לא רואים כמעט כלום [...] מתוך קבוצת החיילים שמולו מטפס ועולה גוש רע של אש אדומה. 'הפעם זה עלי', הוא יודע בוודאות. 'נהג אחורה!' הוא צורח. הטנק נע באיטיות נוראה. דעתו נטרפת עליו."[עמ' 46-45]. בסופו של דבר נפצע יאיר בקרב. בספרו נריה מקדיש חלק נרחב לחזרה מן המלחמה. הוא מספר באומץ רב על תהליך ההחלמה והחזרה ל"חיים הרגילים". סיפור ההתמודדות נמשך הלאה אל מלחמת לבנון הראשונה, אז היה נריה מג"ד.


#ספר ועוד ספר של שני לוחמי שריון במלחמת יום הכיפורים, האחד דתי והשני חילוני, מאירים באומץ את סיפור המלחמה. נדמה כי מיותר להמליץ על שני הספרים הללו אבל בכל זאת נמלץ לכל.


נצלו את הזמן לבקש סליחה, לקרוא ולהיות נחמדים.


ויש גם שיר. עמיחי, כספי וגרוניך

ולפעמים יצטרכו לזחול על ארבע

בחול הלוהט כדי להגיע

אל תחנת האיסוף

והם שותתי דם.

#ספר #מלחמת_יום_הכיפורים #סבתו #נריה #אש #תיאום_כוונות #ידיעות_אחרונות #זמורה_ביתן



156 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול