מתוך האימה

אמא, אבא ושרגא על מדף הספרים

ספרים רבים יצאו על 7 באוקטובר 2023. חלקם מנסים לתפוס את האירועים במבט "היסטורי" [כאמור אל תקראו את הדבר שאילן כפיר הוציא], אחרים מחפשים את הגבורה שהפגינו רבים כל כך ברגעי הקריסה של מדינת ישראל וצה"ל [אולי נכתוב על אילו מהם שקראתי בהמשך]. קיבוצי הנגב המערבי, חגורת המגן, היוו יעד מרכזי למתקפה האכזרית של החמאס, ובסקירה שלפניכם שלושה שלושה מהספרים עליהם שקראתי בחודשים האחרונים. הם שונים באופייהם ובסגנונם, וכל אחד מקורו בקיבוץ אחר, אבל יחדיו הם יוצרים פיסות פאזל קטנות שיהוו בעתיד את תמונה הגדולה של 'האירוע' של השבעה באוקטובר, ושלושתם נכתבו על ידי שורדי הטבח בקיבוצם.

שער 'לראות את השמיים הכחולים'

שעות ארוכות מהנצח נלחמה הדס קלדרון על חייה בממ"ד ביתה שבניר עוז, באותה העת נרצחו אמה כרמלה ואחייניתה נויה, ובן זוגה לשעבר עופר ושניים מילדיה - סהר וארז נחטפו. בערב כאשר חולצה והגיעה לריכוז תושבי ניר עוז ההמומים, האבלים, ואחוזי האימה הבינה את גודל השבר ויצאה למסע חייה להצלת-השבת ילדיה ועופר. מאבק שצלח לאחר 484 ימים כאשר שב עופר בהסדר השני. ילדיה הוחזרו לחיקה לאחר 52 ימים, שאז חשבנו שהם נצח. הדס כתבה את סיפור הטבח בניר עוז והמאבק להשבת החטופים מנקודת מבטה - 'לראות את השמיים הכחולים' (הקיבוץ המאוחד, 2024) [רק במקרה ומישהו פספס, אז גילוי נאות אני לא רק בן ניר עוז ואבא שלי נחטף ונרצח, אני גם בן קבוצה של הדס]. הספר אינו רק עדותה אישית של הדס, אלא גם מסמך חשוב על מאבק עיקש להשבת החטופים. הדס מתארת את פעילותה הנחושה מול או נגד או עם ממשלת ישראל, את הצורך והחובה להיחשף לתקשורת ולהשתמש בה והפעילות האינטנסיבית להעברת מסר הדחיפות והחרדה למנהיגי העולם, במטרה להשיב את ילדיה ואת יתר החטופים. המאבק ההרואי של הדס שמקורו ברחם ובאימהות, מדגים את העוצמה הנשית שאיננה יודעת גבולות והתחשבות במה יגידו, אלא ממוקדת בהצלה. במבט מעין חיצוני לעצמה, הדס מציגה ראייה מפוכחת של המציאות, ומשתפת במחשבותיה ורגשותיה, תוך הדגשת הקשיים והמורכבויות [למשל, להיות בהלוויה של אמה כרמלה ואחייניתה נויה או להיפגש עם נשיא צרפת?]. את הדס מלווה עדנה חברה מילדות אשר עוזבת הכל מתייצבת ומתמסרת לתמיכה מוחלטת בהדס, דוגמה ומופת לסולידריות ורעות. המאבק האישי, הקהילתי והלאומי עוד לא תם, אבל הדס היא השראה לדרך הארוכה ולמאבק, לכן חובה לקרוא את הספר.

שער 'קו התלם'

אמיר תיבון עיתונאי חוקר ואשתו עברו אחרי מבצע 'צוק איתן' (2014) לגור בקיבוץ נחל עוז, גם אותם ואת שתי בנות הקטנות לכדה מתקפת הרצח בממ"ד במשך שעות עד שחולצו. בספרו 'קו התלם - סיפור של גבורה והפקרה' (ידיעות ספרים, 2024) תיבון מתאר את "חוויותיו" האישיות והמשפחתיות בממ"ד בצורה גלויה וחשופה. במקביל, זהו סיפורם של הוריו, אלוף (במיל') נעם תיבון וד"ר גלי מיר-תיבון [שחיוני לקרוא את ספרה 'רשימת האימהות'], אשר יוצאים מתל אביב בניסיון להצילם, ובדרכם הצילו אנשים נוספים שנקלעו לתופת. גבורתה של גלי שחילצה והסיעה נפגעים בכבישי המוות, איננה נופלת או שונה מגבורתו של נעם שהצטרף לקרבות בדרך לקיבוץ ובתוכו. אבל תיבון עושה יותר מכך, ואני מקנא בו שהצליח לעשות זאת - הספר משלב בין הסיפור האישי של משפחת תיבון לבין ההיסטוריה של קיבוץ נחל עוז שהוקם בשנת 1951 כחלק מחגורת הקיבוצים מסביב לרצועת עזה ושנועדו לקבוע את הגבול באמצעות תלם המחרשה. זו הייתה קהילה אידיאליסטית, אולי נאיבית, שחבריה בחרו להקים חיים על הגבול עם עזה מתוך אמונה בשכנות טובה ושלום. אולם סיפור נחל עוז איננו רק האידיאולוגיה או הטבח, אלא גם של השינויים שחלו בו במהלך השנים, ובעיקר של האנשים שחיו בו - נרצחו, נחטפו ושרדו. תיבון שואל בספרו שאלות קשות על הפקרת היישובים בנגב המערבי ואודות המשמעויות הרחבות של אותו יום איום וטראומטי. מעבר לעדות האישית והמרתקת, "קו התלם" הוא גם ספר על עמידה איתנה, הקרבה וגבורה. תיבון מצליח לשרטט תמונה מורכבת של הקיבוץ, של חיי משפחה בצל הסכסוך ושל המציאות הפנימית והביטחונית המורכבת בישראל. מומלץ ביותר.

שער 'מסע חזרה אל הבית שבגד'

ספר נוסף, אך שונה על תוצאות השבעה באוקטובר הוא 'מסע חזרה אל הבית שבגד' (כרמל, יד טבנקין ויד יערי, 2024) שכתב עמי כהנא תושב קיבוץ כפר עזה. הספר מתחיל ב-8 באוקטובר לאחר שחרב הקיבוץ ועולמם של 950 תושביו, ונמנו 62 נרצחים ו-19 חטופים, מהם 14 חזרו כעבור כחודשיים, בעוד חמישה נותרו בשבי, עד חזרת שלושה נוספים. בידי החמאס נכון לכתיבת הסקירה נותרו התאומים זיו וגלי ברמן. הספר מתאר את הסיפור הקולקטיבי של קהילת כפר עזה בששת החודשים הראשונים לאחר השבר. כהנא, חבר קיבוץ ותיק ובעל רקע אקדמי בתחומי היסטוריה, משפטים, חברה ופילוסופיה, מציג כביכול באופן מדעי ומרוחק את העצבים החשופים של אנשי הקיבוץ על גווניהם. כאשר האסון המתמשך מציף את המתחים, גישות המחשבה ואת התסכול מאי הוודאות לגבי העתיד, כאשר ההווה המתמשך של החטיפות מרחף מעל. הוא מתאר את הקשיים הנובעים מפיזור חברי הקהילה ברחבי הארץ ואת האתגרים והמורכבות של בניית הקהילה מחדש. בקטעים קצרים יחסית מביט כהנא בקהילה ובאספקטים שונים כגון סולידריות, המתח בין אינדיווידואליזם לקהילתיות, מה בין הנהלה למנהיגות, השיבה לאחור מהפרטה טוטלית שאפיינה את כפר עזה אל קבלת מרות הקיבוץ ועוד היבטים שונים להבנת העובר על הקהילה הפגועה והעקורה. כהנא מציע כלים לשיפור והקלה בתהליכי הריפוי של היחידים והקהילות. במקור ראשון נכתב כי הספר מדגיש את המורכבות של החזרה למקום שבו התרחש האסון. וכי כהנא מסתייג מהמונח "חזרה" בנוגע למגורים עתידיים בקיבוץ, ומציע לראות בכך בנייה מחדש של חיים חדשים במקום מוכר אך שונה. אני מסכים. ספר חשוב למי שרוצה מבט אחר על הקהילות שנפגעו בנגב המערבי וגם למי שעוסק בקימומן.

עד החטוף האחרון

#ספר או שלושה על האימה, על המאבק, על הגבורה.

האם יש תקווה וקרן שמש?

#ספר #קלדרון #תיבון #כהנא