יחסי הקברניט-המדינאי עם המעריכים והמתריעים-אנשי המודיעין הם מורכבים, סבוכים ומושפעים מגורמים רבים. בין הרבים שכתבו על נושא מורכב זה בעברית ניתן למצוא את עמוס ידלין ואחרים בסדרת הרצאות של האוניברסיטה המשודרת, ואצל יעלון שראה זאת משתי הזוויות ואצל עמוס גלעד שדיבר על כך עם שמעון שיפר. שני הם מסתכלים על יחסי הקברניט וקצין המודיעין מתוך ניסיונם האישי הרב ומתוך רפלקסיה על עצמם ועל יחסיהם עם הקברניטים השונים לאורך הקריירה הארוכה שלהם. קברניטים צבאיים בדרגים השונים וקברניטים אזרחים - פוליטיקאים בכירים - ראשי ממשלות, שרי ביטחון וחוץ. אהד לסלוי איש המחלקה להיסטוריה של צה"ל כתב את עבודת הדוקטורט שלו על היחסים המוכלים הללו וכעת היא עובדה על ידו לספר - 'המדינאי ואיש המודיעין' (מודן, המחלקה להיסטוריה ומשרד הביטחון, 2021). כאן כמובן המקום לגילוי נאות המספר, שאני מכיר את אהד ועובד אתו במחלקה להיסטוריה של צה"ל, ושאת הספר גנבתי משולחן ראש המחלקה. זהו הספר השני של אהד שיוצא השנה לאחר ספרו על רצועת הביטחון בשנים 1998-1993.
אחרי הרקע התיאורטי המכיל סקירת ספרות מקיפה והבוחן את יחסי הדרג המדיני וקהילת המודיעין בהיבטים שונים ומזוויות שונות - תפקידה של אישיות המדינאי ואיש המודיעין ואת תפקידם של הארגון ושל המנגנון הבירוקרטי, מציג לסלוי שלושה מקרי בוחן המתארים את השימושים במודיעין שעשו המדינאים בבריטניה של שנות השלושים, בישראל בשנות החמישים, ובארה"ב בשנות השישים, ואת השפעת יחסיהם עם אנשי המודיעין על השימוש במודיעין לסוגיו. המקרה הראשון מתמקד ביחסו של שר האוצר וראש ממשלת בריטניה בשנות השלושים נוויל צ'מברליין ואשר הוביל את מדיניות הפייסנות. מבלי להיכנס לסיבות "הפייסנות" שעיקרן הרצון למנוע בכל מחיר "דור אבוד", מדגים המקרה הן את התנגשות בין אופיו של צ'מברליין אשר אמר: "המתודה שלי היא קודם כל לגבש דעה על דרך הפעולה הנכונה ביותר, ואז לנסות ולהעביר את האחרים את תהליך החשיבה שעברתי." לבין מנגנון המודיעין המדיני והצבאי של הממלכה. [בשביל קצת על התמוטטותו של צ'מברליין כאשר הקונספציה שלו קרסה קראו את מקארטן].
