אני איש של בוקר. הרגלים מגונים מהעישובים, מהפלחה ומהצבא. לכן אני בדרך כלל הולך לישון מוקדם. אתמול נכנסתי למיטה קצת לפני 21:00. תמיד אני קורא, אפילו כמה משפטים. בגלל העייפת של שעון החורף חשבתי שנצליח לקרוא מעט, ולכן הזנחתי את המותחלים שנערמים ליד המיטה, ואמרתי להציץ ברפרוף בספר שהגיע אתמול עם השליח מהוצאת 'לסה' - 'מציאה' מאת גרהם נורטון (2020 [תרגם שי סנדיק]). ופתאום הגעתי לסופו של הספר והשעה הייתה קרובה לאחת אחר חצות. מה זה אומר על הספר? נורטון מושך את הקורא לעקוב אחר העלילה, גם אם לא תמיד היא מתחמקת מטריוויאליות והבנאליות האורבים לפתחה.
'לסה' למי שלא עקב והכיר היא הוצאה לאור עצמאית המתמחה בתרגום ספרות איסלנדית וספרות צפונית נוספת במקרה הזה מאירלנד. עד היום קיבלתי וקניתי את כל שבעת הספרים שיצאו. את ארבעת האיסלנדים קראתי והמלצתי עליהם בחום או בחום רב ['פשעים זניחים'; 'בין חורבות ליבי'; 'ולס ולירי'; ו'תשובה למכתב מהלגה'], דווקא את האיריים הזנחתי. כלומר אני מחזיק אותם בשלבי קריאה שונים ועדיין לא נשאבתי לתוכם. והנה נורטון, שחקן, בדרן, מנחה טלוויזיה ועיתונאי תפס את תשומת לבי בבום. אבל מספיק עלי ועל הספר, במה מדובר? עסקינן בספר 'סוד'. סוד שיש לגלותו במסע חיצוני ופנימי. גיבורת הסיפור אליזבת קין שנמלטה מעברה שבה לאירלנד לאחר מות אמה המגוננת יתר על המידה, היא רק רוצה למכור את הבית ולחזור למשרת המרצה לספרות בניו-יורק ולבנה יחידה זק. הזיכרונות המדכאים מהבית ומהעיירה לא מושכים אותה להישאר באירלנד. האם נפטרה כבר לפני כמה חודשים והחולדות והלכלוך אוחזים במבנה. בתוך עומס הדברים המיותרים היא מוצאת, כצפוי לטריגר של העלילה, ערימת מכתבי היכרות ואהבה בין האם, פטרישיה ובין אחד, אדוארד. האם זה האב שמעולם לא הכירה ולא שמעה עליו?
אמו לא הייתה כזאת שמקפיצה על הברכיים או שמאמצת אל חיקה המנחם כשהכול נראה כבד מנשוא, אבל היא הייתה חזקה, רבת־תושייה ונחושה. הוא ידע שאם הוא רוצה לעבור את זה, הוא יזדקק לה. הוא הרים את צווארו מול נהמת הלילה ופסע לאורך השדה אל אורות הבית. בדבר אחד הוא היה משוכנע.
לאמו תהיה תוכנית.
