השבוע זעקו כותרות העיתונים, חוץ משלום עולמי, קורונה, אבטלה ושאר זוטות: 'השריונר יהפוך לסמח"ט צנחנים'. מרבית האתרים, הדהדו את מה שדובר צה"ל האכיל אותם. ערוץ 7 אם הגדיל לעשות וציטט את ישראל היום שציטט את דובר צה"ל: "מדובר בחלק מפיילוט ההולך ומתרחב, שבמסגרתו מוכשרים קציני חי"ר כמפקדים על פלוגות וגדודי שריון, ובמקביל מתאפשר לקציני שריון לכהן בתפקידי חי"ר, וזאת כחלק מהמהלך של הרמטכ"ל להכנסת מודל הקרב הרב־ממדי". אם נתעלם מהביטוי 'הקרב הרב-ממדי' שלצערי עדיין לא עמדתי על תרומתו לצה"ל [אם כי זה לא אומר שאין לו תרומה], אזי יש כאן כיוון מעניין, ויש לקוות שלא מדובר פה בעניין של יחסי ציבור בלבד. כרגיל אני יודע שהדברים נשקלו ונבחנו בכובד ראש בצה"ל בכלל ובזרוע היבשה בפרט, ואין לי כוונה לתת עצות למפקד הזרוע, ובכל זאת כמה חשבתי לעלות כמה הרהורים בעניין החשוב של הכשרת המפקדים ותפקידיהם כחלק משיפור הלחימה היבשתית.
תורת הארגון של צה"ל שלא פורסמה מעולם, למעט עיקריה שיצאו בשיתוף של אג"ת ותוה"ד ב-1987, גורסת שהתנאי הראשון ליצירת יכולות ללוחמה בין-חילית ("משולבת") ובין זרועית ("משותפת") היא בניית הכוח במסגרת חילות וזרועות נפרדים [וגם הלוחמה או הפעולה הרב-ארגונית, מחייבת בניית כוחות בארגונים נפרדים]. עצם הגדרת הכוחות המבצעיים והמבצעים כ"משלובים" ו"משותפים" מצביע על כך שאין מדובר במיזוג לשם מיזוג של אלמנטים חסרי גוון, אלא בחיבור מאגבר ומסונכרן של רכיבי יכולות ייחודיים. לדוגמה הבנאלית ביותר: בכוח משולב של רגלים-טנקים צריכים הרגלים לפעול ברגל, והטנקים כטנקים רק כאשר כל מרכיב משלים ומחזק את שותפו, וכך גם רכיבי ההנדסה, האש והנוספים בכוח. כלומר ביחידות הבסיס של בניין הכוח, ובכוחות החשובים בשדה הקרב - הכיתה והמחלקה - המקצועיות החילית היא המהוות. נדגיש שבלי בסיס מקצועי מוצק של מפקדי הכיתות והמחלקות, כל המגדל הבין-חילי, בין-זרועי ובין ממדי לא יתקיים.
זה ברור לכולם, לכן נשאל מה הוא הדרג שבו צריך ליצור את ה"שילוב" האורגני? כלומר לא זה המתחבר לצורך אימונים או בשטחי ההיערכות בציוות לקרב. דרג הפלוגה הוא הדרג הראשון שבו משתלבים הכוחות לצוות קרב יבשתי. בלחימה בשטח הבנוי של עזה, למעט פשיטה חשאית, קשה לחשוב על צוות קרב שאיננו כולל חי"ר, שריון והנדסה. האם כאן צריך להיות 'מ"פ יבשה' ולא מ"פ טנקים או רגלים? כן ולא. כן - בהכשרתם צריכים המ"פים מכל החיליות לדעת לפקד בקרב על צוות הקרב הפלוגתי. האם הם יודעים לעשות זאת כיום, זו נקודת המפתח שצריכה לכיוון את ההכשרה והאימונים. והאם הם מצוידים לכך ובנויים מבחינת כוח האדם והאמצעים לכך, זו נקודה נוספת להכוונת בניין הכוח; לא - כי הגדוד לצורכי בניין הכוח הוא עדיין לבנת היסוד המקצועית שיוצרת את 'רכיבי היכולות הייחודיים'. בין ה'כן' וה'לא' הללו טמון הקושי הגדול ביצירת 'ההיתוך היבשתי' [ותסלחו לי אני מתעלם כרגע מטייסי קרב שנוסעים בטנקים].
