כל מה שאדם זקוק לו?
- בעז זלמנוביץ
- לפני יומיים
- זמן קריאה 4 דקות
בשבת (28 בפברואר 2026) נפתחה מערכה נוספת כנגד איראן. חלק מהשרשרת הארוכה של המערכות בתוך המלחמה שהחלה בטבח של 7 באוקטובר 2023. את זמן האיכות שקיבלנו, ניצלנו בין היתר לעבוד בבוסתן ובגינה, ולארגן את חדר העבודה וקצת את הספרייה שבו. כמובן שאם אתה לא מצלם ומעלה לרשתות החברתיות, דומה הדבר לסידור הספרים באמצע היער. אחת התגובות במרשתת הפנתה אותי לאמירה המיוחסת לקיקרו: "אם יש לך ספרייה וגינה, יש לך כל מה שאתה צריך". זה כנראה נכון במידה ואתה איש אצולה אינטלקטואל רומאי, אבל בכל זאת הלכתי ללמוד קצת על ספריות וגינות.
התחלתי בשיטה הישנה, מה שנקרא פנייתי לספרייתי ובמיוחד לספר החביב עלי - 'אוצר פתגמים וניבים לאטיניים' שכתב גדליה אלקושי (מאגנס, תשמ"ו). אמנם קיקרו מצוטט לרוב, אבל ניב זה לא מצאתי לכן שלחתי את ChatGPT ללמד אותי מעט על העניין. וזה מה שהוא סיפר לי (בעריכה קלה שלי): "האמרה המיוחסת ל־Marcus Tullius Cicero כי לאדם דרושים “ספרייה וגן” מקורה במכתב ששלח אל המלומד הרומי Marcus Terentius Varro, הכלול בקובץ 'מכתבים אל ידידים' Epistulae ad Familiares (IX, 4, 1). במקור הלטיני נכתב: “Si hortum in bibliotheca habes, deerit nihil.” בתרגום מילולי: “אם יש לך גן בתוך ספרייה – לא יחסר דבר”. ביטוי hortum in bibliotheca מצביע לכאורה על גן המצוי בתוך הספרייה, ולא על שני מרחבים נפרדים. חלק מן החוקרים רואים בכך תיאור ריאלי של מרחבי הלימוד בווילות רומיות מן התקופה המאוחרת של הרפובליקה, שבהן חדרי קריאה וספריות השתלבו לעיתים במבנה פתוח שכלל גן פנימי. בהקשר זה ניתן להבין את האמרה כהבעה של אידיאל תרבותי של חיי פנאי מלומדים (otium litteratum), המשלבים עיון אינטלקטואלי עם שהייה בסביבה טבעית ונעימה.
פרשנות אחרת רואה במשפט מטפורה. לפי קריאה זו, הספרייה מייצגת את עולם הלימוד והעיון הפילוסופי, בעוד הגן מסמל שלווה, פנאי וטבע. שילובם מבטא את האידיאל הרומי של חיים מאוזנים, שבהם פעילות אינטלקטואלית מתקיימת לצד חיי פנאי מתונים. על רקע זה, האמרה נתפסת כהצהרה ערכית על התנאים הדרושים לחיים טובים ומלאים. במהלך העת החדשה הופיע באנתולוגיות ציטוטים בנוסח הפשוט יותר: “אם יש לך ספרייה וגן – יש לך כל מה שאתה צריך” (If you have a garden and a library, you have everything you need). נוסח זה, שאינו תואם במדויק את המקור, התקבע בשפות רבות והפך למוכר בתרבות המודרנית. בעיקר כאשר במאה ה־19 התרחבה מאוד תנועת הספריות הציבוריות באירופה ובצפון אמריקה. ספרנים ואנשי חינוך ביקשו להציג את הקריאה כבסיס לחיים תרבותיים ולחינוך אזרחי." עד כאן הבינה המלאכותית, ידידתו הטובה של האדם.
כאשר אני חוזר לספרו של אלקושי, אני רואה לראשונה את ההקדשה: "נפש לבני בכורי, מחמד עיני, אציל־הרוח וטהר־הלב אהוד זק"ל נולד בירושלים ב"ט בניסן תרצ"ח, ונפל בקרב עם קלגסי מצרים, בי"ט בתשרי תשל"ד, במלחמת יום הכיפורים, בגיזרה המרכזית של תעלת סואץ, מול גשר הפירדאן". באתר יזכור מתוארים בקצרה אופיו וחייו של אהוד אלקושי שנהרג ב־15 באוקטובר 1973. כרגיל כאשר נדרשת הרחבה על קרבות סיני, אני פונה לעודד. אלקושי נהרג בקרב של גדוד 227 מחטיבת הטירנים. בהקדשות לזכרו באתר יזכור, אחרי הדברים השבלוניים והדי מיותרים של השרים והנגידים, אני רואה את שכתב נכדו באפריל לפני 3 שנים: "לזכרו של סבי האהוב, אני עצוב שלא הכרתי אותך. תמיד שמעתי עליך סיפורים על אישיותך המיוחדת, חוכמתך ובמיוחד כמה אני דומה לך. עשית את אחד המעשים הכי נעלים שאדם יכול לעשות, תמיד נזכור אותך תנוח בשלום." אחרי הכאב של הנכד אודות הסבא שלא הכיר, אני משוכנע שדבריו של קיקרו שכן מצוטטים בספרו של גדליה, הסבא-רבא, כי: "אכן, ההיזכרות הרגועה בסבל שחלף, יש בה מן הנועם", לרוב אינם מתאימים.
הדבר גם לא מתברר עד הסוף בהיזכרויות של תיאודור צריץ' בספרו 'גנים בימי מלחמה' (תשע נשמות, 2026, מצרפתית אריקה מחיה). צריץ' גלה בשנת 1992 מסרייבו, והחל נודד בערי וגני אירופה, תוך שהוא מתבונן, עודר, שותל, חושב, מעשב, לומד ומלמד. צריץ' שהספר הוא יצירת הפרוזה היחידה, כתב מסות מסע המשלבות זיכרונות ומחשבות אישיים מתקופת מלחמת בוסניה, מהנדודים באירופה, והתבוננות מיוחדת בגנים ובמעשה הגינון. לקיקרו הגן הוא מקום קיים שבו ניתן ליצור ולהרחיב את הנפש; ואילו לצרי'ץ זהו מקום שצריך קודם ליצור, והוא מקום מפלט מהכאוס, שצריך לבנות ולתחזק כל הזמן. כפי שהוא כותב: "אם נותר לנו רק מעט זמן, אם העולם שסביבנו מזדעזע והמוות, בכל צורותיו, צובר תאוצה, לא נותר לנו אלא להפוך פיסת אדמה כלשהי, לא משנה איזו, למקום מזמין, למקום לעוד חיים." בעולם שבו מלחמות הורגות והורסות סדר, בגנים עושים פעולה הפוכה: מטפחים, שומרים על הקיים, מייצרים מקום המאפשר חיים לצומח, לחרקים, לציפורים, לבעלי חיים ולבני האדם. הגן הוא אנטיתזה למלחמה. לכן אני מוצא בגן-בוסתן שלנו את המפלט בזמני קושי וכאב. אין דבר תרפטי מאשר לעשב את הבוסתן; וקטיף פירותיו הוא סמל להמשכיות, ותחילתו של מחזור חדש ושל תקווה ושל אמונה שאם נעשה, נצמיח ונצמח. אבל גינון מלמד אתנו מה היא ענווה, שכן אנחנו לא שולטים בעונות, במזג האוויר, במחלות העלים, בחזירי הבר, בחרקים; כך גם המלחמות מלמדות אתנו. אפילו בלי מחשבותיי, 'גנים בימי מלחמה' הוא ספר נהדר ומומלץ ביותר לא רק בימי 'זקפת הליש'.
אל תשכחו את האחראים לטבח ואת הדחיפות של הקמת ועדת החקירה הממלכתית.
אני מבקש מצ'ט המלצות על שירים אודות גנים. יש הרבה והמטפורות משתוללות, אז אני בוחר את הכי רק שאפשר.
How many kinds of sweet flowers grow
In an English country garden?
I'll tell you now of some that I know
And those I miss you'll surely pardon
תגובות