על שלושה עניינים יקבע גודל והרכב כיתת חיל הרגלים בעתיד: הראשון והקובע ביותר הוא יכולתה להילחם רגלית, השני בעתיד הקרוב, היותה ממוכנת, והשלישי בעתיד הרחוק מעט יותר הוא שילוב יכולות חישה ורובוטים.
רגע, רגע, עצור את הסוסים...מה זה חשוב איך תהיה כיתת חיל הרגלים? את מי זה מעניין? בעולם של סייבר, של טכנולוגיה חדשנית, של מל"טים, טילים משוטטים, רובוטים ורחפנים? זה מעניין משום ששדה הקרב הנוכחי והעתידי מושכים את הלחימה לטווחי הקרובים. השטחים הסגורים והמורכבים שבהם אויבינו נמצאים מחייבים כוחות חזקים המסוגלים להכריע את האויב מטווח קרוב, ומי שעושה זאת הן יחידות יבשה שעיקרן חיל רגלים והן המשלמות את המחיר היקר ביותר.
[פוסט זה הוא סרטוט ראשוני לקראת מאמר בנושא - אשמח להתייחסויות, הערות ושאלות מכווינות. תודה]
מבט היסטורי ותורתי מצביע על כך שגודל כיתת החי"ר נקבע ונבחן על בסיס שילוב הגורמים הבאים: יכולת השליטה של המפקד (מוטת השליטה); יכולתה לבצע תנועה ואש; קטלניותה המשלבת אש קינטית (שטוחת מסלול) מדויקת (רובים, קלעים) ולחיפוי ולריתוק (מקלעים), יכולת ירי חנ"ם שטוח מסלול ותלול מסלול קצר טווח כנגד אדם, רק"ם וביצורים; ויכולתה לתפקד גם לאחר ספיגת נפגעים. אלה הן עקרונות הבסיס וכיתת הרגלים, ובעצם הכוחות הרגליים בכל הדרגים נדרשים להשיג את משימותיהם, בסופו של דבר ברגל.
צה"ל, באיחור אופנתי, מצטייד ברק"ם לחימת חי"ר (רל"ח) על כך על רק"ם בכלל כתבתי בסדרת של חמישה פוסטים לפני כמה שנים (1, 2, 3, 4). הפוסט החמישי עוסק בהשפעת הרק"ם על מספר החיילים בכיתה. ניתן לקבוע כי הצורך בנשיאת כיתה רגלית כפי שהוצגה קודם, הוא אקסיומה בתכנון והפעלת הרק"ם לחי"ר.
הגם שהוא כזה, דומה שיש צורך להסביר מדוע זה כך. כפי שנעשה בדו"ח שהוציא מכון RAND ב-2013, כחלק ממחקר עבור רק"ם היבשה העתידי Ground Combat Vehicle (GCV). שגיאה בעניין עשה צבא ארה"ב כאשר החליט על רכש הרל"ח הברדלי בשנות ה-80. במאמר שכתב הגנרל דה-פיו (William E DePuy), מי שהיה מפקד הטריידוק הראשון, הוא טען שהרק"ם יכול להוות חלק מהכיתה. לטענתו, 6 חיילים רגליים עם כוח האש העצום של הרל"ח מהווים יחידה לוחמת בסיסית. הוא טעה, למרות החשיבות העצומה שיש לנשק שנושא הרל"ח - תותחים וטילים.
שוב, חיל הרגלים פועל ברגל ולכן היחידה הבסיסית ש"פורקת" מהרק"ם צריכה להיות הכיתה שהיא, כאמור, היחידה הבסיסית המסוגלת לנוע ולחפות לעצמה, וכיתה היא בת 9 אנשים לפחות. נוסף לכך, מתארי לחימת הרגלים הם בסביבה מורכבת. סביבה שבה תאי השטח הקטנים מגבילים את התצפית והאש, והרק"ם לרוב איננו יכול לנוע בהם ולהיות בטווח האש והתצפית היעיל עם הכיתה שלו.
העניין השלישי הוא שילוב הטכנולוגיה המתקדמת, תקשוב, סנסורים ורובוטים בכוחות הרגלים, ובדרגים הנמוכים ביותר. חלק מהטכנולוגיות, כך יש הגורסים, נועדו להחליף אמל"ח קיים או לשפר אותו. האחרות כמו רובוטים קרקעיים שנועדו ללוגיסטיקה, נשיאת סנסורים ואמל"ח קטלני; מל"טים ורחפנים; או טילים משוטטים מתווספות.
צבאות שונים בוחנים את הסוגיה המורכבת של מבנה יחידות החי"ר בהקשר שלושת המרכיבים שפרטנו. הנחתים מתלבטים בשנה האחרונה מה יהיה גודל כיתת הרגלים. במאי 2018 מפקד הנחתים חשב להקטין את הכיתה המסורתית בת 13 הלוחמים לכיתה של 12, אך כעת הוא הסכים לניסוי של כיתה בת 15 איש. התוספת היא לעוזר או לסגן המ"כ ולמפעיל אמצעים כיתתי (לרובוטים קרקעיים ואוויריים כיתתיים). הנחתים מובילים את ניסויי Squad X של דארפ"א שהראשון שבהם הסתיים זה מכבר.
גם בצבא ארה"ב חושבים על מבנה וארגון הדרג הטקטי הנמוך. למשל במאמר שפורסם השנה בביטאון הצבא (Army) נדון אופן שילוב הרובוטים בפלוגת הרגלים, וכיצד הדבר ישפיע על גודל היחידות. שילוב הרובוטים והטכנולוגיות האחרות משפיעים על מבנה וארגון הכוח, כפי שמודגם בשרטוט שהכין מחבר המאמר, רב-סרן בצבא ארה"ב.
כאמור, גם צבאות אחרים, חוץ מארה"ב, משלבים רובוטים וטכנולוגיות חדשניות בכוחות הלוחמים בדרגים הנמוכים. כיצד זה משפיע על ארגונם של הכוחות ועל הטקטיקה, הטכניקות והתרגולות אנסה לבחון בהמשך, וכמובן אשמח להתייחסותכם.
מקור התמונות: דובר צה"ל, RAND, ARMY