בשבועות האחרונים משתלהבת להבת השהייה בלבנון באמצעות קבוצת פייסבוק - סיפורים מלבנון מה שקרה במוצבים. קבוצה שנוצרה בסוף מארס ויש בה למעלה 33000 חברים. במקביל יצאו, כלומר קודם לכן הוכנו, סדרות הטלוויזיה. אחת של מתי פרידמן וישראל רוזנר - מלחמה בלי שם; והשנייה של איתי אשר על ריחן - מוצב המוות. התכונה הזו עוקבת אחר הספרים שנכתבו על ידי בוגרי התקופה, בעיקר של מחצית שנות ה-90, דלעת של מתי פרידמן על דלעת ולבנון - מלחמה אבודה של חיים הר-זהב. אבל לפני כן הייתה מלחמת לבנון שלא ידעה שהיא הראשונה וחשבה שתביא שלום לגליל. גם לה קבוצת פייסבוק [שלה אגב, עשירית מחברי קבוצת המוצבים] וגם עליה נכתבו ספרים. אבל גם לפניה היינו מעורבים בדרום הלבנון. אני לא מתכוון למבצע 'חירם' באוקטובר 1948, וגם לא מבצעים הרבים נגד הפתח לנד ונוספים בסוף שנות ה-60 וראשית ה-70, אלא להקמת אד"ל - אזור דרום לבנון.
אחד מראשי השותפים מהצד הישראלי בתחילת הדרך הוא יאיר רביד-רביץ שכתב את 'חלון לחצר האחורית - תולדות קשרי ישראל עם לבנון, עובדות ואשליות' (אופיר ביכורים, 2012). רביד-רביץ, כך כתוב באתרים, לאחר שנפצע בעת שירותו הצבאי, ונותר נכה בידו,עבר קורס קצינים בהצטיינות ופנה לעולם המודיעין. אחרי תפקיד בסיירת מטכ"ל עבר ליחידה 504 ושם מילא שורה של תפקידים בתחום הגיוס והפעלת סוכנים במדינות ערב. בשנת 1976, כמפקד מרחב צפון של יחידה 504, ניהל את הקמת הקשרים עם תושבי דרום לבנון-קשרים שהביאו בהמשכם להקמת צד"ל. כן ניהל את קשירת הקשרים עם הפלנגות בבירות, והם הועברו ל"מוסד". עבר לשירות ב"מוסד" ומילא תפקידי פיקוד בשלוחותיו באירופה. בשנת 1982 התמנה למפקד השלוחה המבצעית של "המוסד" בבירות, שם שהה כשלוש שנים. לרביד-רביץ טענות רבות לאנשי המוסד בשיבוש הקשרים עם הנוצרים, אבל זה חלק מהסיפור. הספר מחולק לשני חלקים. השני הוא קובץ סיפורים מתקופת שרותו במודיעין ובמוסד. סיפורים על טיפוסים שונים ומשונים של סוכנים ומרגלים. הייתי משייך חלק זה לעולם הצ'יזבטים האמתיים. רביד-רביץ, כמרבית מפעילי הסוכנים, יודע לספר סיפורים מעניינים.
החלק הראשון של הספר הוא הסיבה שבגללה קניתי את הספר, כאילו שאני צריך סיבה. בחודשים האחרונים אני מתעניין במעורבות ישראל בלבנון במחצית השנייה של שנות ה-70. במרכז התעניינות עומד מבצע 'ליטני'. אבל בכדי להבינו צריך ללמוד, כאמור, את אד"ל. על תקופת הראשית הזו מארס-נובמבר 1976 כתב ארז מייזל שהיה רח"ט קש"ח של צה"ל מאמר מעניין בכתב העת של מרכז דדו - "תקופת מעבר" – מיזם הסיוע לתושבי דרום לבנון (מרס - נובמבר 1976)". רביד-רביץ מביא את הדברים מהזווית האישית של הדרדרות או היווצרות הדברים. החל מבקשות הסיוע של תושבי קליעה כנגד התקפות אויבי הנוצרים שנענו בתחמושת, וקשר לסיוע ארטילרי. התווספות שכבות של סיוע אזרחי - רפואי, כלכלי ועבודה, וכמובן הצבאי של נשק, טנקים ישנים ואימונים. הסיוע בדרום קשור לנוצרים הצפוניים בהנהגת משפחת ג'מייל ואחרות. גם מהצד הישראלי היוזמות המקומיות מחלחלות כלפי מעלה ומקבלות גיבוי מרפול אלוף הפיקוד ולאחר מכן מתחברות 'המזימות' המדיניות לעניינים. בחלק האחרון של פרק זה קופץ המחבר לכישלון של ישראל וצה"ל בטיפול באנשי צד"ל, ובמאמצים האישיים שלו לסייע. כל זאת בראייה אישית מפוקחת, וניסיון עשיר בלבנון. יש לזווית האישית כמובן חסרון של פרספקטיבה, אבל היא פותחת צוהר מעניין.
#ספרעל תחילתה של הסתבכות עמוקה. זווית אישית מעניינת וציורית. למתעניינים באירועים ובאנשים של דרום לבנון. ותזכרו אתם אולי לא מתעניינים בלבנון, אבל היא מתעניינת בכם.
זהו, הדבקתם ונדבקתם? עכשיו תקראו תדבקו בנחמדות.
ויש גם שיר של Elissa "שנא אותי". 64,081,721 צופים בטוח לא טועים. אני לא מבין מילה [שזו תקלה חמורה], אבל במקרה הזו לא צריך
Comments