בעז זלמנוביץ    -   מחקר | כתיבה | הדרכה       054-3434780       boazdoc@gmail.com

  • בעז זלמנוביץ

הדרכים לאן הן מובילות


שער 'הדרך השלישית' מאת רג'א שחאדה

אנחנו [לפחות אני] הרי תמיד מתקשים לראות את העולם, את החיים וגם את עצמינו אנו, מנקודת מבטו של האחר. הדבר בעיקר קורה כאשר מדובר בסכסוך ובמאבק. החל מבני ובנות הזוג, דרך שותפים או יריבים לעבודה ולעסקים. ובפוליטיקה גם, ברור. וכמובן הדבר מחמיר ומסלים כאשר עניינינו בסכסוך בין דתות, תרבויות, עמים ומדינות. כך לפחות אני חושב. אחת הסיבות לכך היא חוסר ההבנה הנובע מבורות אודות הצד השני. ממידע בסיסי, כמו הבנת השפה, התרבות, הספרות, השירה וגם המצוקות והתשוקות והשאיפות האישיות והקבוצתיות. הצד השני שהוא מהקשיים להכרה ולהבנה [לפחות עבורי] הם הפלסטיניים. זאת למרות שאנחנו שכנים צמודים, יריבים מושפעים החיים במה שכינה, יובל פורטוגלי, יחסים מוכלים. נרצה או לא נרצה זה גורלנו, המאבק על האדמה:


"רק בנקודת אחת נגרר אבו-עיסא לדבר על הישראלים. הוא אמר: "לא איכפת לי מי שולט. כולם רעים. קודם היו התורכים, אחר-כך הבריטים, אחר-כך היו הירדנים, ועכשיו ישנם הישראלים. כולם רוצים את הכסף שלנו, והתורכים הכריחו אותנו להתגייס לצבא. אבל מעולם לא הייתה לנו ממשלה שרצתה לקחת את האדמה שמתחת לכפות רגלינו".


פעוט או אולי פעוטה בבני סוהילה 1990 בערך - צלם בעז זלמנוביץ

בחודשים האחרונים עסקתי מעט באינתיפאדה זו שלא ידעה שהיא הראשונה, וקראתי קצת בעניינה [למשל אינתיפאדה של שיף ויערי; עקדה של יהודה מאיר; האינתיפאדה של שלו; ועוד חומרים שלא פורסמו לציבור]. אין ספק שהמבט שלי הוא חד צדדי. שתי סיבות לכך. הראשונה שאני לא קורא ערבית, והשנייה שהמבט שלי הוא רובו מנקודת מבט צבאית-טקטית כמי שהיה מ"מ ומ"פ במהלכה. לכן שמחתי [לא בטוח שזו המילה הנכונה] לקרוא את הדברים המאתגרים והלעומתיים של רג'א שחאדה ב'הדרך השלישית' (אדם, 1982 [תרגום מאנגלית סנאית גיסיס]). כמו שהופתענו באוקטובר 1973 למרות שהכול היה מול עינינו, כך נדמה שקרה בדצמבר 1987. הרמזים העבים בדמות הפרות סדר והתקוממות אזרחית וגם הטרור שהיו לכל אורך השנה או השנתיים שקדמו ל'פריצתה' היו צריכים להסביר לישראלים שמשהו הולך להתרחש והוא יהיה אחר.


צומוד [וגם דייש בוטנים] בניר עוז - צלם בעז זלמנוביץ

שחאדה הוא עורך דין ופעיל פלסטיני, והספר שכתב בראשית שנות ה-80 [קודם פורסם באנגלית] היה יכול להוסיף רמזים לדרך שבה יבחרו הפלסטינים כמה שנים מאוחר יותר - הדרך השלישית בין שנאה אלימה ובין להיכנע - להיות צ'מאד [צומוד]. כלומר התקוממות אזרחית סבילה ופעילה למול השלטון הישראלי. מעבר למחשבות אודות הרעיון של הצומוד, שחאדה מתאר את המגע של הפלסטינים עם צה"ל, הממשל הצבאי, בתי המשפט ואפילו עם 'יפי הנפש האינטלקטואלים' הישראליים, שהוא לעתים תכופות אלים ומשפיל. המאורעות הקטנים ששחאדה מתאר הם לא פשוטים לקריאה למי שחרד למוסר האדם באשר הוא, ולמוסריות הישראלי-יהודי וצה"ל בפרט [ולא, אני לא חושב שהצד הפלסטיני הוא צדיק תמים]. בכל מקרה ניתן לגנות את מי שרוצים, אבל קריאה 'אובייקטיבית' [אם יש דבר שכזה] בשחאדה ואחרים הייתה יכולה, אפילו במישור המדיני-צבאי גרידא, לסייע בהבנה ש'האינתיפאדה' מגיעה ולהתכונן אליה.


#ספר שמתבונן מהצד השני על השלטון הישראלי על הפלסטינים בטרם האינתיפאדה הראשונה. מומלץ לכל מי שמסתובב במרחב, ומוכן לשמוע את הצד השני גם בלי להסכים או לקבל את דעתו ומעשיו.


תקראו, אחרת איך, למה ומדוע נהיה נחמדים?


ובכל מקרה נשיר, שתוכנן לפוסט קודם, אבל חבל לפספס אותו


#ספר #שחאדה #הדרךהשלישית #אינתיפאדה #פלסטינים



94 צפיות