אני ממשיך ללמוד [בכללי] את התקוממות הפלסטינית באזורי יהודה ושמרון וברצועת שהתפרצה, כהר געש, בראשית דצמבר 1987. לפני יומיים סקרתי את ספר של זאב שיף ואוהד יערי - 'אינתיפאדה'. ממנו המשכתי לספר מחקרי שכתב אריה שלו - 'האינתפאדה - הסיבות, המאפיינים וההשלכות' (מל"א ופפירוס, 1990). כמו ספרם של שיף ויערי, גם מחקרו של שלו סובל מחוסר פרספקטיבה היסטורית וכדרכם של פרסומי מכוני המחקר הוא מנסה להמליץ על הדרך קדימה [שזה פחות מעניין אותי, אבל די אנקדוטי]. לעומת שיף ויערי, שלו דווקא מציין את מקורותיו [שזה טוב, אפשר לחזור אליהם], אם כי אני חושד שהוא מסתיר את המקורות שקיבל מקור מחצבתו [חטיבת המחקר באמ"ן]. שלו מצרף טבלות רבות של נתונים שסופקו על ידי דובר צה"ל, ומושווים למקורות נוספים [בצלם, העולם הזה, פלסטינים].
בתגובות לסקירה אודות 'אינתיפאדה' היו כאלה שטענו 'שהם לא עם' [הם זה הפלסטינים]. לטעמי עניין זה לא רלוונטי להתקוממות שנמשכת עד היום ולהתנגדות לשליטה שלנו עליהם, וגם לעצם קיימנו בכלל. אני גם לא יכול [וגם לא רוצה] להיכנס להגדרות מה זה עם, לאום וכו'. בכל מקרה, שלו סוקר בשיטתיות את הסיבות להתקוממות. הוא מחלק אותן לבסיסיות, כגון: עליית הלאומיות הפלסטינית, תנאי החיים הקשים במחנות הפליטים, שנאה דתית, נסיבות כלכליות, יצירת תשתית ארגונית ושחיקת ההרתעה של צה"ל; וגורמים נסיבתיים. שמועות, פסגת מנהיגי ערב וגם הכישלון המבצעי של 'ליל הגילשונים'. התפתחות הפרות הסדר שלא היו תופעה חדשה לאינתיפאדה באותה עת כרוכה לדעת שלו באי ההבנה של הדרג המדיני והצבאי שמדובר במשהו אחר [הפתעות זה תחום ששלו היה בקיא בו], ובאי התארגנות המהירה למצב החדש.
[על גגות בני-סוהילה 1990]
בהמשך בוחן שלו את האמצעים שנקטו הפלסטינים. האמצעים האלימים [מעניינת ההפרדה בין אלימות 'מאושרת' אבנים, הפגנות אלימות ואף בקת"בים בהתחלה, לאלימות 'טרוריסטית' ירי, מטענים וכו'. אפשר לראות תופעה זו גם כיום], המרי האזרחי - בבתי הספר, במסחר, בעבודה בישראל ועוד. בפרק הבא, נבחנת התמודדות צה"ל בהתקוממות. שיטות פעולה כגון עוצר, פיזור הפגנות בכוח, שימוש באמצעים צבאיים [אלות, גז, כדורי גומי, קליעי פלסטיק רק למנות אחדים], צעדי ענישה צבאיים [הריסת בתים וגירוש] ואמצעי המנהל האזרחי. ובעיקר הוא בוחן את תרומתם להשפעה מצננת על התקוממות. ומסקנתו? זה משפיע, אולי זמנית ומקומית. בהמשך נבחנים השפעת האינתיפאדה על החברה הישראלית, על הפוליטיקה, על הסביבה הבינלאומית ועל הפלסטינית. לבסוף נבחנות ההשלכות האסטרטגיות לעתיד: האם ניתן לעצור את האלימות [כנראה שלא]; פגיעה בכושר ההרתעה של צה"ל [כנראה שכן]; והאם תהיה פריצת דרך פוליטית [משהו אמר, אוסלו?].
#ספר מחקרי על האינתיפאדה [הראשונה], שניתן ללמוד ממנו היסטוריה, הווה וגם עתיד. לחובבי הסוגה. ותזכרו אתם אולי לא מתעניינים באינתיפאדה, אבל היא מתעניינת בכם.
אין לנו ממש ברירה, אז תקראו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר. לפחות בו יש הסבר. זה בגלל הלילה