בשנה זו, תש"ף [שבאה לטובה, אמן] מתכונן קורס באוניברסיטת תל אביב לעסוק ב'סביבה וירטואלית ככלי לימודי או שיקומי לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים' והסילבוס מסביר: "במהלך השנים האחרונות החל מחקר ופיתוח רב העוסק בשילוב סביבות וירטואליות לצורכי הוראה, למידה ושיקום של אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים, כגון: אוטיסטים, מוטורי, חושי, נפשי, וקוגניטיבי. המחקר והפיתוח בתחום זה מתייחס לערכים המוספים המתרחשים בעת הפעילות בסביבה הווירטואלית הן ככלי אבחון והן ככלי טיפולי. קורס זה יעסוק בהיבטים הטכנולוגיים, הקוגניטיביים והשיקומיים". אני לא עושה כאן פרסומת לקורס, הוא פשוט קפץ ראשון כאשר רשמתי 'סביבה וירטואלית' לצורך חיפוש ברשת, אבל זו דוגמה מספקת [כך אני מקווה].
טוב. אנחנו בכל זאת עוד מעט ב-2020 וכמעט הכל השתנה מאז 2006 [חוץ מביבי שעוד כאן] כשיצא ספר ההרצאות 'סביבות וירטואליות' שנתן דורון פרידמן (אוניברסיטה משודרת, 2006). מזמן עברנו את עידן סייברספייס, ווירטואליות כבר איננה אמורה להיות מילת קוד ליודעי חן בלבד. לא?
כולנו ראינו סרטים שבהם קשה לדעת מה נעשה על ידי שחקן 'אמתי' ומה על ידי שחקן וירטואלי [שלא לדבר על אווטאר], רבים חוו את מתקפת פוקימון גו וגם הדרישה מהחברות שעסקו בפיתוח הרק"ם העתידי ה'כרמל' שהצוות יפעל מתוך הרק"ם ויפעל בסביבה וירטואלית המשקפת ומשתתפת בסביבה הפיזית העוינת, ניתוחים וירטואליים, כלי עבודה וירטואליים, רשתות מחשוב וירטואליות ועוד ועוד סביבות וירטואליות נמצאות סביבנו. אז מה הטעם לקרוא ספר ישן שכזה? שנראה כאילו נשאר מאחור, ומה ניתן ללמוד ממנו על סביבה וירטואלית, מציאות רבודה, מציאות מעושרת, מציאות מדומה, בינה מלאכותית, אווטארים ועוד?
