לפני מספר שבועות כתבתי על 'מי צריך טנקים?' התשובה היא כמובן שכולנו, אם אנחנו מתכוונים להילחם. אם אין כוונה שכזו, אז באמת חבל על הכסף שיושקע בטנקים ובשאר כלי הרק"ם. אני לא איש טנקים, וגם אינני עוד לוחם בכוחות היבשה, לכן את שיש לדעת על לוחמת טנקים אני לומד בהתכתבות או מקריאה. מעבר לספרי ההיסטוריה של מלחמות ישראל ושל מלחמות אחרים, קראתי במשך השנים קצת ספרות יותר תיאורטית על הלוחמה המשוריינת והממוכנת, או ספרות שמשלבת בין התיאור לתיאוריה כמו ספרו של פון קלייסט על טקטיקות השריון הגרמני בחזית המערב ובחזית הרוסית. כחלק מריכוז הסקירות שלא נכנסו לבלוג, כי נכתבו טרם היותו, אספתי עוד שלושה ספרים שעוסקים בעניין.
מחשבה צבאית, פיתוח טכנולוגי והמאבק על המקום בהיסטוריה, וכן גם טנקים. כל זה בספר המעניין, החשוב והלא פשוט (גם התוכן ולי גם האנגלית) Man, ideas and tanks של J. P. Harris. הבריטים הובילו בפיתוח הטנקים בראשיתו במלחמת העולם הראשונה ועד סוף שנות ה-30. לאחר מכן בשנים הקריטיות לקראת מלחמת העולם השנייה הפסידו את המרוץ, דבר ששילמו עליו מחיר גדול. האריס מתאר את האנשים, הארגונים והתהליכים שהובילו את התפיסה אודות השימוש בטנקים, וגם את תהליכי הפיתוח ואת הקשר בין השניים. מהספר עולה שהאנשים שניכסו לעצמם את תהילת הלוחמה המשוריינת - בעיקר פולר ולידל-הארט, אבל לא רק - לא תמיד דייקו במחשבתם, והאנשים שהושמצו כרקציונרים, לא תמיד היו כאלה. #ספר היסטוריה מקצועי למי שרוצה להבין תהליכי פיתוח וחשיבה צבאיים. לחובבי הטנק הארד קור. תקראו על טנקים זה תמיד עושה אתכם נחמדים.
לפעמים העבודה מאלצת אתך לקרוא ספרים על טנקים. לא שאני נגד, אבל בתור חי"רניק לשעבר, צריך זמן להסתגל. 'הטנק' או 'עיונים בתולדות הטנק והתפתחותו' של דאגלס אורגיל (מערכות, 1980) הוא ספר טוב למתחילים בעולם הטנקים (גילוי נאות - קראתי בעבר עוד ספרים על טנקים). אורגיל סוקר את תולדות הטנק ממלחמת העולם הראשונה עד סוף מלחמת העולם השנייה. הוא מתאר את התפתחויות הטכנולוגיות, את מבנה וארגון יחידות הטנקים וחשוב מכך את תורות הלחימה - אופן ההפעלת הטנקים בשדה הקרב. למרות הנושא הכבד, אורגיל עושה זאת מעניין (כמובן במידה ואתה מתעניין או אמור להתעניין), עם ציניות וציטוטי המפקדים ובכלל זה רכילות ולכלוכים. מסקנתו היא שחלום התמרון המכריע חלף כבר ב-1940. אמנם הסתערויות טנקים נצחו קרבות, אך בסופו של דבר השחיקה היא שניצחה ברוסיה, בצפון אפריקה ובמערב אירופה (מלחמת ששת הימים מצוינת כיוצא מהכלל המדגיש את הכלל): "כל כלי נשק מודרני חדש - המקלע, תותח השדה מהיר הירי, המטוס, ועתה, מעל לכול, כלי הנשק הגרעיני הטקטי - צמצם בזמנו את שדה הקרב, וככל שהוגבל כושר התמרון כן חזרה ועלתה חשיבות ההשמדה השיטתית". לפנינו דוגמה למה חלומות על צמצום זמן המלחמה על ידי פטנט של אש או תמרון, כפי שלעיתים מצווים או מצווה צה"ל על עצמו, איננו עומד במבחן ההיסטוריה הרחוקה וגם במבחני המערכות האחרונות. מצמצמים שדה הקרב הנוכחי הם שונים - שטח בנוי, מטענים, טילי נ"ט, כוחות פזורים ומבוזרים ועוד - אבל עושים אותו דבר לתמרון ולטנק. הטנק הוא חיוני וגם התמרון של כוחות היבשה, אבל השימוש בהם שונה מחלום הפרשים המסתערים.
