אני ממשיך במסע ספרי המלחמות של ישראל. זה אחד מהמסעות שאני עושה בקריאה. אם בשנה-שנתיים אחרונות הרבה מהקריאה שלי הייתה אקראית והתבססה מאוד על ספרים שראיתי בחנות הספרים בדרך לרכבת או בספריות הרכבת, בנוסף למוטיבים חוזרים כמו ספרי 'תשע נשמות' או המלחמות שעסקתי בהן במסגרת עבודתי. בחודשיים האחרונים התמקדתי בטעמם של מספר מוציאים לאור, אבל גם בספרים אודות מלחמות. בביקור אצל הפסיכיאטר [יהודה מחנות מרתף הספר] חיפשתי ספרים אודות המעורבות הישראלית בדרום לבנון בשנות השבעים, וליד 'חלון לחצר האחורית' מצאתי את ספרו של איתי שילוני - 'שלושה מדורי לבנון' (יוסף שרברק, 1986) אודות קורותיו כמ"מ במלחמת של"ג. איתי שילוני שירת בחטיבת גולני ובית ספר למ"כים שבמסגרתו לחם במלחמת שלום הגליל, אחרי שהשתחרר למד תיאטרון ופסיכולוגיה, סיים תואר שני ושלישי בפסיכולוגיה קלינית בארה"ב. כאשר שב לארץ ניהל מרפאה בבית-החולים איכילוב, כתב את הספר 'התמכרות וגמילה', לימד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב וייסד חברת ייעוץ ומלמד ניהול.
ניתן לחלק את הספרים אודות המלחמות לכמה רמות. סקירה כללית מקיפה פחות או יותר. במקרה של של"ג, ספרם של שיף ויערי - 'מלחמת שולל', הוא דוגמה לכך. ספרים הדנים בדרגים הגבוהים, כאשר בישראל בולטים בכך ספריו של שמעון גולן - 'של"ג בלבנון'. ספרי הקרבות המחקריים, למשל - 'הקרב בסולטאן יעקוב' אודות קרבות גיס 446 ויחידותיו; ספרי מפקדים הרואים מבט אישי ומשתמשים במידע הזמין להם מתוקף תפקידם ומעמדם. כאן אני יכול לחשוב על ייה ו'אתי מלבנון'. הרובד הנוסף הוא הסיפורים האישיים של הדרגים הנמוכים, מפקדים זוטרים וחיילים. הללו חשובים ביותר בכדי להשלים את התמונה בתחושות של אלה הנושאים את מחיר ההחלטות של הדרגים שמעליהם, שלרוב אינן מובנות 'למטה'. זה המדור של הספר הנוכחי.
הספר ששילוני כתב בנוי משלושה חלקים. הראשון עוסק בשלב הראשון של המלחמה, מכוננות שבת, עוד כוננות, מתחיל מכבש התנועה של צה"ל, שלמטה הוא נראה כאוטי לחלוטין. כל התהליך הפיזי, מלווה בתיאור תחושותיו בצורה כנה ביותר של שילוני. בכלל זה היחסים עם המ"מים האחרים, המ"פ והחיילים. הפלוגה ביחד עם כל העוצבה נעה לצור ולמחנות הפליטים הסמוכים (רשידיה, אל-בץ, בורג' אל שמאלי). שילוני מתאר את המבט מגובה הנגמ"ש, הפחד, הירי שנובע מהחשש, הזיעה, המוות הראשון וחוסר ההבנה של המתרחש שמתורגם לשרידותו האישית ושל חייליו, וגם לאכזבה של 'למה האחרים נלחמים ואנחנו לא'.
