זה כבר נראה לא טוב, כאילו ראובן מירן משלם לי לסקור את ספרי נהר ספרים, שכן זה הספר הרביעי מהוצאה שסיימתי לקרוא ושאני כותב עליו בשבוע האחרון [זעם שחור באמריקה; על ההשתעבדות מרצון; האיש שהתאהב במוות], אבל האמת היא שאני משלם על ספרי ההוצאה, וגם יש לי רצון שתקנו מספרי נהר ספרים ומספרי ההוצאות העצמאיות הנוספות. אתם יכולים גם לקרוא אותם. אבל מתוך השאיפה האנוכית שלי שהם ימשיכו לפרסם ספרים אחרים ומצוינים, לא אכפת לי שלא תקראו אותם אחרי שקניתם. בכל מקרה מאורעות השבוע ות האחרונים הביאו אותי לחשוב שכדאי לפרסם למעגל קוראי הצנום והצנוע את דבר הספר 'דת הקפיטל' של פול לפארג (נהר ספרים, 2010 [תרגם, העיר והוסיף אחרית דבר ראובן מירן]). זה הספר השני של לפארג שקראתי, גם הראשון, 'הזכות לעצלות' הנהדר יצא בנהר ספרים.
"השליטה בבני האדם נעשית על ידי שימוש לחלופין בכוח ברוטלי ובשכל. בזמנים עברו, הדת הייתה הכוח המאגי ששלט בתודעתו של האדם. היא לימדה את העובד להשתעבד ללא התנגדות, לסבול את עליבות החיים הארציים תמורת חלומות על תענוגות שמימיים".
נו אז על מה יכול לכתוב חתנו של מארקס? כמובן על ההתמכרות לכסף, על הקפיטליזם הדורסני, על הניצול חסר הבושה, ועל השתעבדותו [מרצון?] של השכיר: "אם ברצוננו להישאר מעמד מועדף ולהמשיך לחיות על חשבונם של העובדים, עלינו להוליך שולל את דמיונה של החיה העממית השוטה, בכך שנזין אותה באגדות וסיפורי מעשיות על אודות העולם הבא." השימוש החד שעשה לפארג בסאטירה ב'הזכות לעצלות', מעמיק ונשחז בספר הזה. באמצעות קטעים שונים הוא מציג באור מצחיק, אך נוגה את המצב הכלכלי והחברתי שהקפיטליזם יוצר. הקטע הראשון מתאר קונגרס של מיטב עשירי העולם ונציגיהם הדנים כיצד למנוע מהפועלים המנוצלים להתאחד, לחשוב ולהתקומם. לאחר דין ודברים מוצע לייסד דת חדשה - דת הקפיטל: "הקפיטל הוא אל ממשי. הוא נמצא בכל מקום, מופיע בכל מיני צורות. הוא זהב נוצץ והוא זבל מסריח, הוא עדר כבשים והוא מטען קפה, הוא מלאי של ספרי קודש והוא אוסף תמונות פורנוגרפיות..."
