די התלבטתי האם לכתוב סקירה על 'נוסע בלילה' של ק. ג'י. צ'רי סופרת המדע הבדיוני (כתר, 1987 [תרגום עמנואל לוטם]). התלבטות נובעת מכך שאני משתדל לדבוק בהנחיה של אבא של טמפר, שהיא פחות או יותר כך: "אם אין לך משהו נחמד לומר, מוטב שלא תאמר דבר". ואני לא בטוח איזה סוג של דברים יש לי לומר. כלומר גם בקריאה איטית של הספר, אני לא בטוח שהבנתי אותו. מנגד, הוא מאתגר את הקורא ודורש קשב שזה דווקא יתרון, כפי שכתב למשל בלוגר בשם ניימן, שמאוד לא אהב את הספר. וגם, אחת מהחלטות הקריאה של 2020 שלי, הייתה לקרוא כל חודש ספר מד"ב שנכתב על ידי סופרת [מזל שיש את הקורונה להאשים את אי העמידה בהחלטות], ו'נוסע בלילה' מעיד על כך שאני לפחות משתדל. כבר ניסיתי לקרוא אחד משל צ'רי - 'זמן כבד', ונכשלתי. יתכן שכתיבתה מורכבת מדי בשבילי?
בכל מקרה מדובר בסיפור אימה שקיבל מעטפת של מד"ב. ספינת חלל קטנה העוסקת בכריית וסימון עפרות ומחצבים בחגורת כוכבים מרוחקת ועליה שלישיה ריף, אחותו ג'ילאן, ופול שותפם ובן זוגה של ג'ילאן נבלעת על ידי ספינה חייזרית הנהוגה, נשלטת על ידי תצורה בלתי ברורה: "טרישנמרנדו-קפטה היה שמ> של <>, והצורה נתונה לשינויים ולתצורות של תודעה משתנית בה במידה. אבל טרישנמרנדו-קפטה שבתוך-הקליפה עמד על המשמר מפני שינויי-תצורה חתרניים, שכן אחדים מן האורחים שבפנים היו לא-אמינים בנטיותיהם ובשפיות-דעתם". אחרי התנגשות-בליעה נותר רק רייף בחיים, ואולי לא. בתוך המסדרונות האפלים מתרוצצים יישויות שרק תצורתן המתמטית מרמזת על מקורן. לפתע צצים שכפולים של פול וג'יליאן וגם של רייף. לא ברור מה קפטה רוצה, מה המטרה של הספינה, ומה מטרת העינויים שעוברות הדמויות? בקיצור 'הניצוץ' בחלל, אבל בלי המשחק הנפלא של ג'ק ניקלסון והבימוי הגאוני של סטנלי קובריק. ואם כבר עוסקים באסוציאציות, אז ניתן להתחבר גם ל2001: אודיסיאה בחלל של קובריק והמחשב HAL 9000. בכל מקרה התקשתי לקרוא את 'נוסע בלילה' בגלל האימה המטרידה, אך בעיקר בגלל שלא התחברתי לרעיונות של צ'רי.
