ועולם חדש נייסדה - רשומה אורחת של איתי חימיניס

עוד רשומת אורח בעקבות המלצות קריאה של רעי לספרי צבא וביטחון, לאחר רשומתו של אייל ברלוביץ ובהמשך למסורת משנה שעברה [דביר פלג ושל אורן האס]. סא"ל איתי חימיניס רע"ן פיתוח ידע מערכתי במרכז דדו כותב על ספרו של הנרי קיסינג'יר Kissinger, Henry. 1957. A world restored; Metternich, Castlereagh and the problems of peace, 1812-22. Boston : Houghton Mifflin. הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו משנת 1957 על הסדר העולמי בעקבות קונגרס וינה מראשית המאה ה-19, ושואל איך דבריו של קיסינג'יר רלוונטיים להיום ולמאמצי ישראל כנגד הגרעין האיראני. הנה דבריו של חימיניס והמלצתו:

לא צריך לחפש תירוצים כדי לקרוא את קיסינג'ר, אולם אין זה ברור מאליו שכתיבתו אודות המאה ה-19 והמהלכים הצבאיים והדיפלומטיים שקדמו לקונגרס וינה יהיו בעלי רלוונטיות כלשהיא לתקופה הנוכחית או לאתגרים עימם מתמודדת מדינת ישראל ומתמודד צה"ל. הגם שכך, ספרו הראשון של קיסינג'ר, A World Restored, מ-1957 המבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, מכיל תובנות רבות בעל ערך רב ביחס לשאלות שאנחנו עדיין מתקשים לתת להן מענה ראוי, לרבות מה מייצגת איראן עבור צה"ל ומדינת ישראל וכיצד יש לפעול על מנת למנוע מאיראן להוות איום קיומי? קיסינג'ר עצמו העיד, כי הספר נועד לתת מענה לא לשאלות היסטוריות, אלא לסייע למקבלי החלטות להתמודד עם האתגר המרכז של ימיו, ימי המלחמה הקרה, הסכנה של עימות גרעיני בין מעצמתי בין ארה"ב לברית המועצות. קיסינג'ר ראה את ברה"מ בצרפת המהפכנית של המאה ה-19 ואת ניסיון המערב לבנות סדר עולמי יציב ובטוח שברה"מ הינה חלק ממנו במאמצי מדינות אירופה דאז לשקם את הסדר המלוכני באירופה ולשלב מחדש את צרפת במסגרתו. מפאת הצורך בקיצור, בחרתי להביא רק מספר שורות בודדות מההקדמה של הספר בה קיסינג'ר מציג מסגרת תפיסתית שתלווה אותו לאורך כל הקריירה שלו ואשר עוסקת בשאלה כיצד יש להבין מעצמות מהפכניות כגון צרפת דאז ואיראן של היום:

"...בדיעבד נראה שהתקופות השלוות ביותר בהיסטוריה של האדם, אלה אשר זכו לפרקי זמן ממושכים של שלום, היו אלה בהן לא היה השלום השאיפה המרכזית של השחקנים השונים. אלה אשר חתרו ללא סוף להשגתו היו גם אלה שלא זכו לשלווה. כאשר שלום, בדמות הימנעות ממלחמה, היה המטרה המרכזית של מעצמה או של קבוצת מעצמות, המערכת הבינ"ל הייתה נתונה לרחמיו של השחקן האכזר ביותר מבניהם. מנגד, כאשר הייתה הכרה שישנם עקרונות מסוימים שלא ניתן לוותר עליהם גם במחיר וויתור על שלום, יציבות המבוססת על שיווי משקל של כוחות (מאזן עוצמה) היה לכל הפחות בר השגה. יציבות הושגה אם כך לא בשל החתירה האידיאלית להשגת יציבות אלא מלגיטימיות מוסכמת. לגיטימיות אינה שוות ערך ל"צדק", היא לא יותר מהסכמה בין מדינות באשר לטבעם של הסדרים אפשריים...ומהם הכלים הלגיטימיים בהם ניתן לעשות שימוש לצורך השגתן...סדר לגיטימי אינו הופך עימותים לבלתי אפשריים, אך הוא מגביל את עוצמתם. העימותים יתקיימו במסגרת הסדר הקיים והשלום שיגיע לאחר מכן יוצג כביטוי טוב יותר הסדר הלגיטימי הקיים....דיפלומטיה, במובנה הקלאסי, קרי קיומן של התאמות של הבדלים באמצעות משא ומתן, הינה אפשרית רק כאשר היא מתקיימת במסגרת סדר בינ"ל לגיטימי...

עם זאת, כאשר ישנה מעצמה אשר תופסת את הסדר הבינ"ל או את הלגיטימיות שלה כמדכאת, היחסים בינה לבין מעצמות אחרות יהיו בעלי אופי מהפכני. בנסיבות אלה, לא יהיו אלה התאמות של הבדלים במסגרת הסדר הקיים, אלא עצם הסדר עצמו יעמוד לבחינה. בחינתן של התאמות עדיין עשויות לקרות, אולם אלה יהיו בבחינת מהלכים טקטיים שנועדו לשפר עמדות או לערער את עמידתו של הצד השני. הצד המהפכני עשוי לפועל מתוך מניעים הגנתיים, מתוך התחושה האותנטית לפיה הוא מרגיש מאוים. אולם הייחודיות של כך בנסיבות המתוארות הינה ששום דבר במסגרת הסדר הבינ"ל הקיים יכול לשכך את החשש, למתן את תחושת האיום. רק השגת ביטחון מוחלט, קרי נטרול כל יכולת היזק של הצד השני, יהווה ערובה מספקת...הצלחת השגת ביטחון מוחלט של צד אחד, משמעותה היעדר כל ביטחון לכל יתר השחקנים במערכת. דיפלומטיה, האומנות של הטלת מגבלות על הפעלת כוח, אינה יכולה לפעול בנסיבות כאלה. זו היא טעות לחשוב שדיפלומטיה יכולה לפתור כל סכסוך בין צדדים, גם אם קיימות לכאורה "כוונות טובות" או "נכונות להגעה להסכם". בנסיבות בהן פועלת מעצמה עם סדר יום מהפכני, הצדדים לא יזהו אחד בשני תכונות אלה. דיפלומטים עשויים להמשיך להיפגש, אך הם יפסיקו להיות אפקטיביים משום שהם אינם מדברים את אותה שפה אחד עם השני. בהיעדר הסכמה רחבה אודות מה יכולה להיחשב לדרישה לגיטימית, וועידות או כינוסים יהפכו להיות אירועים בנאליים וצפויים מראש בהם כל צד חוזר על עמדותיו ומאשים את הצד השני על התנהגותו, כ"חתרנית" או "חסרת הגיון". המדובר באירועים שאינם אלא במות בהם נעשה ניסיון לרתום מדינות "צד שלישי" לאחד מהמחנות המתחרים...

עבור מעצמות אשר התרגלו לסדר הקיים, קשה להתרגל לרעיון שמדינה אחרת רוצה ויכולה לשנות מהיסוד את הסדר הקיים ולו משום שהם התרגלו ליציבות ולוודאות המגולמת בסדר הקיים אשר התקיים במשך תקופה כה ארוכה עד אשר אפשר היה לחשוב שמדובר במצב קבוע. אלה המגינים על הסטטוס קוו יראו במעצמה המהפכנית כמי שהתנהלותה הינה טקטית גרידא, כאילו שהיא בפועל מקבל בלית ברירה את הסדר הקיים, ופעולת כפי שהיא פועלת רק כדי להגביר את כוח המיקוח שלה. אלה החוששים מהסכנה המגולמת במעצמה המהפכנית נתפסים כאלרמיסטים, בעוד שאלה הרואים בצורך לבצע התאמות בהתאם לנסיבות כיותר פרגמטים. הטיעונים שלהם לרוב הם אלה הזוכים לקבלה רחבה יותר משום שהם נותנים תוקף לאריכות ימיו של הסדר הנוכחי. מבחינה זו, פייסנות, אם היא לא מעבר למכשיר ל"קניית זמן" מבטאת אי נכונות לקבל את האפשרות שבפניך ניצבת מדינה שאינה מוכנה להתפשר על הסדר הקיים וששאיפותיה אינן יודעות שובע במסגרתו. עם זאת, המדובר בייחודה של המדינה המהפכנית, כי היא מוכנה ללכת רחוק מאוד עם אמונותיה וליישמם עד לקצה המעשי האפשרי. הצלחותיה של המדינה המהפכנית שוחקים את הלגיטימיות של הסדר האזורי ואת יסודותיו..."

שורות אלה מספרו של קיסינג'ר מסייעות בראייתי להבין טוב יותר את אופיו של האתגר עמו מתמודדת ישראל בהקשר האיראני. ההתמודדות עם איראן כרוכה בשאלות רחבות יותר על הסדר האזורי במזה"ת ועל מעמדה ודימויה האזורי של ישראל. אם מקבלים את המסגרת התפיסתית שמציג קיסינג'ר ביחס למדינות מהפכניות, כגון איראן כיום, אז המשמעות הנגזרת מכך שהאופן בו אנו מתמודדים עמה הינו חסר תועלת. בין אם המדובר בערוץ הדיפלומטי, בדמות המגעים בווינה, ובין אם מדובר בערוץ הצבאי, מהמערכה בין המלחמות (מב"מ) ועד לאיומים על תקיפה, אין בדברים אלה כדי לפייס את חוסר הנכונות האיראני לראות בסדר האזורי הקיים כלגיטימי, קרי כזה המכיר במעמדה ושאינו מאיים על ביטחונה. כל עוד לא יינתן מענה לצמד סוגיות אלה, האסטרטגיה כלפי איראן תמשיך להיתקל במבוי סתום משום שאיראן תתמיד בדרכיה. כל עוד לא הייתה הכרה בכך שצרפת המהפכנית מסרבת לקבל את הסדר המלוכני-שמרני, כל ניסיון לפייסה במסגרת "כללי המשחק" הקיימים נועד לכישלון. בה בעת, חוסר הנכונות להכיר בכך שהצלחותיה הצבאיות של צרפת חשפו ש"הסדר הישן" לא יוכל להיות בר-קיימא לעד, זרע את זרעי הפורענות שהובילו להתקלחות אירופה ב-1914.

אז מה כן ניתן לעשות אחרת? גם כאן קיסינג'ר מספק לנו השראה. למידה מהספר בהקשר זה צריכה להתבצע באמצעות הידוע לנו אם כך על 1914 ולא על המאה ה-19. הדרך להתמודד עם איראן הינה באמצעות יצירה משותפת של סדר אזורי חדש אשר יזכה ללגיטימיות על ידי כלל הצדדים. בעוד שהוא יישמר גם בזכות יכולותיה הצבאיות של ישראל ובעלות בריתה הוא אינו יכול להיות מושתת על כוח צבאי בלבד. קיים מרחב הבנות אפשרי בין המעצמות האזוריות, איראן, ישראל ותורכיה, וצריך לחתור אליו. רק כך נוכל לקוות לקיום בטוח ומשגשג לאורך זמן.

#ספר על מלחמות, דיפלומטיה, ומאבקי מעצמות שקרו לפני 200 שנים ועל המסקנות שרלוונטיות גם להיום.

נחכה עד שיעבור הגל, נקרא ונלמד ונהיה נחמדים.

ויש גם שיר

אני איש מזג האוויר

הכל, הכל אני רואה

אצלי בבית מעונן חלקית עד נאה

המזג כבר הלך

רק האוויר נשאר

#ספר #קיסניגר #וינה #איראן #חימיניס #מרכז_דדו