ומה עם חיי השחורים?

שער 'זעם שחור באמריקה'

האם חיי השחורים נחשבים, זועקות או זעקו הכותרות והמפגינים ברחובות בחודש ומשהו האחרון, בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד באמצעות ברכו של שוטר המחייך למצלמה, וחירש לתחינתו של פלויד. היה זה שיא נוסף במאבק של האפרו-אמריקנים כנגד האלימות המופעלת כנגדם. אוכלוסייה שלמרות שחוקי האפליה הרשמיים בוטלו, הרי שבפועל היא סובלת מאפליה מתמשכת. מגפת הקורונה הפוגעת יותר בקהילות החלשות, ממחישה זאת. הקהילה האפרו-אמריקנית סובלת מתחלואה וממוות מהמגפה באופן בלתי פרופורציונלי לחלקה באוכלוסייה. זה זמן לקרוא מעט, לטעום טיפה מהמאבק של האפרו-אמריקנים משנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. ראובן מירן ערך והוציא בהוצאת הספרים שלו, נהר ספרים, את הספר השני בסדרת 'זמן לרעיונות' - זעם שחור באמריקה (נהר ספרים, 2020 [תרגום רעיה ג'קסון]). הספר הראשון כלל שני ראיונות עם שני יהודים אוסטרים פורצי דרך - פרויד ואינשטיין, ואילו השני כולל ראיונות ורעיונות עם שלושה ממנהיגי המאבק השחור בארה"ב - מלקלום אקס, מרטין לותר קינג ורוזה פארקס.

אחיזה - צלם בעז זלמנוביץ

קשה להעמיד עצמך במקומם של אנשים אחרים, פרטים וקהילות, ואפילו המין השני. וכאמור גם קריאה בכמה ראיונות תתקשה להבהיר לקורא את מעמקי הרעיונות העומדים אחרי הפעולות והמעשים. שני הראיונות הראשונים בספר נעשו עם מלקולם אקס, ממנהיגי 'אומת האסלאם' שבה היו חברים בעיקר אפרו-אמריקנים שהתאסלמו. גם אקס התאסלם בכלא, ועם צאתו הפך לאחד ממנהיגי הארגון שקראו לחיות לפי ערכי האסלאם ולראות באסלאם כדרך שבה יכולים האפרו-אמריקנים לחלץ עצמם מהדיכוי והדכדוך. הוא נרצח, כנראה על ידי חברי הארגון, אחרי שפרש ממנו והקים ארגון שקראה לפאן-אפריקאיות. בראיון הראשון שבו שוחח אותו קנת' קלארק בשנת 1963, מתגלים לטעמי גם צדדים מכוערים של אקס, ובעיקרם אנטישמיות בוטה והדחף לפעול באלימות על מנת לשנות את המצב. לגבי האסלאם הוא אומר: "הסיבה שדת האסלאם התפשטה במהירות כה גדולה בבתי הסוהר היא שהמכוּנה שחור הממוצע שבכלא התנסה מספיק כדי להכיר בצביעות שקיימת בכל דבר בחברה הזאת. והוא יודע מניסיונו שהמערכת אינה בנויה כדי לשקם אותו או להניאו מפשיעה". הראיון השני ניתן ליעל לוטן ביוני 1964. בשלב זה כבר עזב אקס את אומת האסלאם, והיה נתון לרעיון הפאן-אפריקאיות ולרעיון של אחדות המחשבה והגישה כמתגבר על רעיון הצבע. זה לא עזר. האלימות שהרגה מנהיגים רבים בשנות השישים, הגיע גם אליו. הקטע האחרון על אקס, הוא ממואר שכתבה לוטן לאחר מותו. היא מתארת את מסלול חייו ואת הרעיונות העיקריים של מחשבתו מתוך התרשמות אישית וניסיון לפענח את הסתירות במראהו, בהתנהגות ובמחשבתו.

ק

ארנב? - צלם בעז זלמנוביץ

לעומת התשובות הבטוחות בעצמן של אקס, תשובותיו של מרטין לותר קינג לרוברט פן וורן, משורר, סופר ומבקר ספרות דרומי ולבן, הן מהוססות יותר. בעצם יש כאן מעין דיאלוג בין השניים, כאשר פן וורן מנסה לשלוט בשיחה. לותר קינג הוא בשיא השפעתו אחרי המצעד לוושינגטון ונאום 'יש לי חלום'. גישתו המתבטאת בראיונות היא בעד המאבק ונגד האלימות. הוא מתייחס לעמדה שיוצגה על ידי אקס: "אינני חושב שאלימות ושנאה יפתרו את הבעיה הזאת... אני חושב שבסופו של דבר הם ייצרו יותר בעיות חברתיות מאשר יפתרו ואני חושב על אהבה חזקה מאוד. אני חושב על אהבה בפעולה...". לעומת אקס ולותר קינג שהיו מנהיגי תנועות "מקצועיים" וגם נרצחו על משמרתם, רוזה פארקס הייתה בתחילה מתקוממת עממית. סירובה לקום לגבר לבן, ומאסרה הובילו לחרם אוטובוסים ולשינוי. היא משיבה לתשובות תלמידים באינטרנט(?). למרות שהשתפשפה במנהיגות, התשובות שלה אינם מתוחכמות או פוליטיות כמו של הקודמים: "על האנשים לשחרר את המוחות שלהם מדעות קדומות גזעניות ולהאמין בשוויון לכולם וחופש ללא קשר לגזע. אנחנו זקוקים להרבה יותר חינוך - בעיקר לאלה צרי אופק". מה אנחנו יכולים ללמוד מהם על מחאה, שינוי והקרבה במרחק הזמן והמרחב? לא מעט.

#ספר של ראיונות ורעיונות מהמאבק של האפרו-אמריקנים בשנות החמישים והשישים. אקטואלי כתמיד. מומלץ לרוצים להקשיב מעט לקולות הללו. ותקנו מההוצאות העצמאיות.

נו? שמרתם על מרחק פיזי? תשתדלו וגם תקראו ותהיו נחמדים.

ויש גם שיר של להקת רוק מצרית Cairokee, ששמעתי אותם בתכנית המצוינת של איבון סאבא ב-88FM, ערביט.

#ספר #נהרספרים #מלקולםאקס #לותרקינג #פארקס #אפרואמריקנים