האמת שלא היה לי נעים, ואולי בעצם כן, לפרסם סקירות של שלושה ספרים מהוצאת נהר ספרים ברצף. אז אחרי 'זעם שחור באמריקה' ו'על ההשתעבדות מרצון', עשיתי הפסקה עם 'מכונות כמוני' שיצא בעם עובד, ורק אז חזרתי לספרי נהר. אבל כרגיל אצל אנשים אובססיביים, חזרתי גם ללואיס ברומפילד שלא מזמן גיליתי, גם אצל ראובן ב'מוות במונטה קרלו', ולאחר מכן קראתי עוד עלילת בית מלון שלו ב'מאזינה'. אז הנה חזרתי לברומפילד ול'האיש שהתאהב במוות' (נהר ספרים, 2018 [תרגם ראובן מירן, אחרית דבר א']). והמוות נראה כמו זושה: "עכשיו, כאשר ידע שהמוות נראה כמו זוֹשָה, הוא חשב שטוב יהיה למות ולגמור עם כל העניין הזה. לעולם לא ירצה עוד לנשק אותה או להחזיק אותה בזרועותיו ביודעו שמתחת לפנים היפות והחביבות האלה מסתתרת רק גולגולת נבובה. האהבה והתשוקה כבר נרצחו."
מדובר על סיפור של ריגול ושל אהבה, ועל המתח בין השניים. בנובלה הקצרה המתרחשת באזור דובר הגרמנית של אירופה הרמוסה של מלחמת העולם השנייה, אריק נורת' המרגל הבריטי נמצא כפסע לפני נפילתו בידי הגסטאפו או משטרה חשאית אחרת. לשם נדחק בגלל השיבוש בתכונה החשובה שהפכה אותו למרגל כל כך מוצלח, חוץ ממראהו הארי ושליטתו בשפות, החוש השישי: "עבורו כל זה היה קשה שבעתיים, כֵּיוון שחונן באותה מַתַת-אֵל נוראה המכונה חוש שישי, יכולת שהפכה אותו לבעל ערך רב יותר מכל סוכן אחר בשירות החשאי. הוא ידע שזה עניין של עצבים, של רגישות גבוהה מאוד שניקזה ושאבה כמות ניכרת של חִיוּתו ובריאותו. היה זה עניין מעורר בעתה, הידיעה המוקדמת הזאת של מה שעומד להתרחש, היכולת הזאת להכיר בני אדם שלא ראה קודם לכן מעולם." האם יש חוש שישי שכזה או שמדובר בדז'ה-וו - תופעה שבה אדם מרגיש כאילו התנסה כבר בעבר במצב המתקיים בהווה, בבלבול זמנים ומרחבים? תחת הלחץ מהרהר נורת' בקורותיו במלחמה, ובקורות החוש השישי שלו מילדות.
ריגול, מלחמת העולם השנייה וזושה הזכירו לי את ספרה המרתק של יהודית כפרי - 'זושה מעמק יזרעאל ל"תזמורת האדומה" (כתר וקרן זגגי, 2003). ספר ששימש חלק משיעוריו המרתקים של פרופ' (אז נדמה לי עוד ד"ר) גור אלרואי בשנת 2004. שיעורים בהם למדנו שימוש במקורות פרטים ובגנאלוגיה משפחתית ככלים במחקר ההיסטורי. גם כפרי הגיעה לאחד השיעורים וסיפרה את נסיבות כתיבת הספר אודות זושה פוזננסקה מהגיבורות היהודיות של המלחמה. זושה עלתה מפולין והייתה בגרעין המייסדת של משמר העמק במשך זמן קצר, ולאחר מכן הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית הארץ ישראלית, ומשנות ה-30 חייתה בבלגיה ובצרפת. ערב המלחמה גויסה לרשת הריגול הסובייטית 'התזמורת האדומה' ובה הייתה חברה במעגל הפנימי עד לכידתה ורציחתה ב-1942. באותה שנה, זושה של ברומפילד משבשת את חושיו של נורת'. האם האהבה תגבור על המסירות הנאצית? בהקדמה של ראובן מירן, איש ביון בעברו, ובאחרית הדבר של א' ניתנות טיפות מתחושת החיים תחת מסווה ונשאלת השאלה האם יש דבר כזה חוש שישי של מרגל?
#ספר של ברומפילד, נובלה מדויקת ומתעתעת. מומלץ לכולם לקרוא את ברומפילד. ותקראו מספרי ההוצאות העצמאיות.
בריכות וחדרי כושר - כן או לא? למי אכפת העיקר תקראו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר
I'm a spy in the house of love
I know the dream, that you're dreamin' of
I know the word that you long to hear
I know your deepest, secret fear