היבשה היא זירת הלחימה העיקרית והחשובה, גם אם היא נקראת 'ממד', וגם אם ניצור ישות בשם 'רב-ממדי', בני האדם שהם מושא הלחימה גרים ברובם על קרקע מוצקה פחות או יותר. כל מרחב שבו נלחמים ו'עושים' מבצעים הוא שדה קרב רב-ממדי בהיבט ארגונו והכוחות הפועלים בו. אולם יש לתפוס אותו, לאפיינו ולהגדירו כשלמות 'רב-ממדית' לפי מהות המרחב או הממד השלטני (הדומיננטי) בו. למשל, מרחב עזה שבו יש חשיבות רבה, ולעתים אף מכרעת לממד האוויר, וינהלו בו גם מבצעים מן הים ובסב"ר הוא מרחב מבצעים יבשתי מובהק. לכן קובעת אסטרטגיית צה"ל, זו פורסמה בפומבי עוד בתקופת הרמטכ"ל הקודם, שהתמרון היבשתי הוא הכרחי להשגת מטרות המלחמה של צה"ל בחזיתות השונות. אם כן טוב עשה הרמטכ"ל כוכבי, המצהיר והפועל ברוח זו, שהקים את המעבדה המבצעית היבשתית המכונה 'יחידת רפאים' והעמיד בראשה איש יבשה. אם כי בשכל ניצל את היתרון שבתחום המנהלתי [עבודת מטה, ניהול בסיסה ועוד] של אנשי חיל אוויר. לא מזמן כתבתי על תמונה של מערכת רובוטית מתוך אימון היחידה או התצוגה שערכה, והפעם אני רוצה לכתוב את שתי הפרוטות שלי על העניין בכללותו. מכיוון שאינני שותף בדיונים, באימונים ובמחשבות אודות היחידה, אינני יודע את הפרטים שלא נמכרו לציבור באמצעות דובר צה"ל והעיתונות, ואני מניח שבצה"ל חשבו עליהם לפני.
בכל מקרה מדובר ב'מעבדה' כפי שמצוין בכתבה המקיפה שפרסם יואב לימור ב'ישראל היום' אתמול [20 באוגוסט 2020] על היחידה, ושממנה ומנוספות אני שואב את המידע. הרעיון של הקמת יחידה או שימוש ביחידה קיימת כמעבדה לתפיסות ולאמל"ח איננו חדש בצבאות זרים, למשל אצל הנחתים. גם בצה"ל היו ניסיונות מסוג זה. למשל היחידה הטקטית לעימות המוגבל (יט"ע) ששמה מעיד על העידן שבו התרחש ניסוי. אז שימש למשך שבוע גדס"ר גבעתי כיחידה שעל גבה נוסו רעיונות, ארגון, סדרי פיקוד ושליטה ואמל"ח. לאחר מכן הפך הרעיון לתהליך מימוש ביחידות נוספות. האם מלחמת לבנון השנייה הסבירה שהכיוון מוטעה? כנראה שכן. בכל מקרה יחידת 'רפאים' אמורה לשמש כמעבדה קבועה, ולא חד פעמית.
הקביעות והיציבות זה תחום שבו צה"ל נכשל בהקשרים אלה. פעמים רבות מופגן חוסר אורך רוח להבשלת תהליכים. חוסר הסבלנות עלול גם להתבטאות בלוח השיבוצים של חטיבת המבצעים שעלולה להזדקק לכוח האדם האיכותי של היחידה לסתימת חורים בגרף התע"ם. אורך הרוח קשור לא רק לתהליכים ביחידה עצמה, אלא באופן שבו יוטמעו תוצריה ב'המון המסתער' בסדיר ויותר מכך במילואים. למשל צוותי האש. 'צוות סופה', שכפי שמביא לימור לידיעתינו "מאפשר להביא את כלל יכולות האש של צה"ל, אוויריות ויבשתיות, לטובת הכוח הקרקעי. צוות כזה מורכב מקצין תקיפה מהאוויר, מקצין תקיפה מהיבשה ומעוד שלושה מש"קי תקיפה, שמסנכרנים את הנתונים. ברפאים יש צוות כזה בכל פלגה". זה רעיון מצוין שקיים בחלק מצבאות העולם, אבל עוד נאמר שעוד 5 שנים יהיו 18 צוותים כאלה! אני לא יודע מה משמעות ה'פלגה' שצוינה בכתבה, אבל בכל חטיבת חי"ר יש לפחות 12 פלוגות רובאיות, האם 18 זה מספיק? האם עוד שלוש שנים לא יהפוך רמטכ"ל אחר את היוצרות?
עוד רעיון שעומד במרכז היחידה הוא השיתוף והשילוב. הרב-חילי, הרב-זרועי ושיהיה גם הרב-ממדי. בשונה מהניסיון היחידני של שילוב סמח"ט שריון בחטיבת הצנחנים, הרי הפעם יושבים במטה היחידה נציגים מכל או מרבית החילות, הזרועות והאגפים. בגדודים הלוחמים ובחטיבות "רגילות" יש אנשי מודיעין, מנהלה, ארטילריה ונוספים כחברים במטה. אם כן מה יתרונה של היחידה? על פי הכתוב כונסו אליה נציגי הזרועות והחילות, שנבחרו בקפידה והם ממוקדי מטרה, ומגבלות תשומת לב המטכ"לית, התעסוקה המבצעית, הזמן והמשאבים אינן מוטלות עליהם. שוב זה טוב למעבדה. אבל כמה קצינות מיחידת החוזי של אמ"ן יוצבו בגדודים או בחטיבות? כפי שנאמר ללימור על ידי סגן ס' ראש מדור השטח של היחידה: "אין כזה דבר אפילו בחטיבות הלוחמות". נגיד שאין עכשיו. נגיד, אבל האם יהיה בהמשך? האם יהיו לצה"ל את משאבי כוח האדם לכך? גם במתכונת הדיפרנציאלית שבו רק החטיבות הסדירות וחטיבות החוד במילואים הן אלה שיקבלו מודיעין באיכות ש"אין כזה דבר"? אלה השאלות החשובות שבוודאי נבחנו בזרוע היבשה. חלקן יפתרו על ידי הכשרה כוח האדם הקיים כיום וחלקם יחייבו תהליך סבלני יותר של מיון והכשרה. ועוד לא אמרנו דבר על המשאבי כסף ואמל"ח.
