לא מזמן סיפר לי X כי באחד הימים ביקר באתר הקרב בו נלחם (קרב עקוב מדם), וראה מדריך טיולים מתאר בהתלהבות את הקרב. התקרב לשמוע, והמדריך אומר: "כאן הסתער X ונהרג". "רגע", נזעק X, "אני כאן בריא ושלם". האם היסטוריה היא הסיפור (הסטורי) שאנחנו מספרים, או שיש עובדות מוצקות שהן מספרות את הסיפור? האם ספרו של עמנואל סקל על קרבות אוגדה 252 בשל"ג הוא סטורי או היסטוריה?
העניין הזה, עמד בפני המחלקה להיסטוריה של צה"ל, והעומד בראש אל"ם (במיל') ד"ר יגאל אייל כאשר החליט להוציא כתב עת להיסטוריה צבאית - 'יסודות' [המחלקה להיסטוריה, משרד הביטחון ומודן, 2019].
[גילוי נאות: לא רק שאני עובד במחלקה להיסטוריה של צה"ל, כיועץ ועורך ספרים, אני חבר במערכת כתב העת שאני מעיד על עיסתו. אבל יש בזה יתרון, קראתי את המאמרים בשלבי ההכנה השונים].
המחקר של ההיסטוריה הצבאית בישראל איננו רב. אין באוניברסיטאות מחלקות להיסטוריה צבאית [טוב, בימינו אלה יש בקושי מחלקות של מדעי הרוח], מעט מאוד תקנים מוקדשים לתחום החשוב הזה [בכל זאת אנחנו ארץ אוכלת תקניה. לא?], ואמנם אני פחות בקיא בקרביי האוניברסיטאות, אבל לאחר פרישת פרופסור יואב גלבר, וכעת של פרופסור אלון קדיש, לא נשארו רבים [או בכלל] המכשירים חוקרים חדשים בתחום זה [אשמח לדעת שאני טועה]. אולי חלק מהקושי נעוץ בכך שה'חומרים' אינם משוחררים לחוקרים. ואולי את מי זה מעניין בכל העובדות [זה מזכיר לי את הזמנים בהם עדיין הייתי מפקד ושופט חיילים. הייתי אומר לנפקד התורן: "אני יודע שהייתי נפקד, אבל אם תספר סיפור יפה, אולי נקל בעונש"].
בכל מקרה, העובדות חשובות למחקר ההיסטורי המקצועי, כפי שמופיע בציטוט של איתן אבישר, שממנו לקוח שם כתב העת: "בהיסטוריה הצבאית טמונה האפשרות היחידה להעלות יסודות שעליהם יושתת המושג [...] כיצד עשויה להתפתח מלחמה ממלחמות העתיד - אותו מושג שממנו נובעות מסקנות לגבי הכנתה, תכנונה ועד למידה ידועה לגבי ניהולה". במילים אחרות - העבר הוא פתח דבר (פרולוג) ומי שלא לומד את ההיסטוריה מתכונן למלחמה שהייתה.
וגם אולי כדאי לספר מה בפנים? אלון קדיש על מבצע "אסף", איך הפך על ידי יגאל אלון ממהלך טקטי למבצע מערכתי; מאמר של בוגר המלט"ק, חוסאם מועדי, שניצל את היכרותו עם חומרים מהצד הדרוזי להעשיר את הידע על קרבות רמת יוחנן; דותן דרוק בוחן האם הופקו לקחי מהגנת היישובים במלחמת העצמאות לפיתוח מערך ההגנה המרחבית; דודי קמחי סורק על בסיס מקורות רבים את צוות ההפעלה של לסקוב והשפעתו על ה'תירון' של צה"ל בראשית שנות החמישים; דיון במקומו של חיל הים בצה"ל ותפקידיו בעשור העגום של החיל (ראשית שנות ה-50 עד ראשית ה-60) יש במאמרם של זאב אלרון ושאול ברונפלד [על בניין הכוח של חיל הים מראשית ה-80, ראו כאן]; אלי מיכלסון, אחד מעורכי הקובץ [יחד עם יגאל אייל], מתאר גם הוא תהליך הפקת לקחים. הפעם ממלחמת סיני; זאב אלרון, אחד מחוקרי המחלקה להיסטוריה, חוזר במאמר נוסף הסוקר את מקומו של גוף התכנון במטכ"ל עד מלחמת יום הכיפורים; טל טובי דן ב'בושם מסריח' עיצוב תפיסת ההגנה בגבול ירדן לאחר 1967; שמעון גולן, החוקר הוותיק של דרג המטכ"ל מתאר את ההסלמות והסלמות הנגד בחזית המצרית בהתשה; והמאמר האחרון, שלמרבה הצער מרבית מקורותיו לא אושרו בביטחון מידע, הוא של חוקר נוסף במחלקה אהד לסלוי שמתמקד בלמידה ובהשתנות בלחימה ברצועת הביטחון בלבנון במחצית שנות ה-90. מרתק כבר אמרתי?
#ספר או כתב עת עבה (349 עמ') של היסטוריה צבאית מקומית. אני משוחד, אבל לחובבי הסוגה. ותזכרו, אתם אולי לא מתעניינים במלחמה, אבל היא, כן היא, מתעניינת בכם [אז תתעניינו חזרה].
סיפור או היסטוריה, העיקר תקראו ותהיו נחמדים
ויש גם שיר - The Night They Drove Old Dixie Down, בגרסת מטיבי לכת.