קראתי ולמדתי על מלחמות וקרבות בעת התרחשותם, וגם על הדרך למלחמה ועל הכנת הכוחות ואימונם וגם על דוקטרינות ועל תפיסות מבצעיות ועל תורות לחימה ועל אמל"ח. אבל לא קראתי על מה שקורה אחר כך. עת התותחים מגמגמים וכל צד רוצה להשיג את המטרה המדינית שלשמה יצא לקרב [או חשב עליה תוך כדי או רק אחרי המלחמה].
והנה טרי וחדש יצא ספר נוסף של החוקר הוותיק, שמעון גולן, איש המחלקה להיסטוריה של צה"ל - 'הפרדת כוחות בצל התשה' (המחלקה להיסטוריה, משרד הביטחון ומודן, 2019). זו ספרו השלישי ואולי הרביעי בשנתיים האחרונות של גולן, פרי עמל ומחקר של 50 שנים במחלקה. [גילוי נאות, אני עובד עבור המחלקה להיסטוריה בשנתיים וחצי האחרונות].
בכל מקרה, הספר בוחן את המשאים ומתנים בין ישראל למצרים ובין ישראל לסוריה לאחר מלחמת יום הכיפורים. הבחינה היא מנקודת המבט הצבאית-ביטחונית, כאשר המקורות העיקריים למחקר המדוקדק הם מארכיון משרד הביטחון וצה"ל. המסמכים והסטנוגרמות מהדיונים בתוך הצבא, עם שר הביטחון הדומיננטי - משה דיין ומול הצדדים האחרים, מצביעים על המעורבות של צה"ל ועל הוויכוחים בתוכו על הפרדת הכוחות. ויכוחים המעידים על הזעזוע שבו נמצא צה"ל, על חוסר אמון בין מפקדיו, ונדמה לי גם שהדבר הוליך לפרישת ישראל טל רגע לפני הרמטכ"לות [התפטרות או פיטורים?].
גולן, איננו נוהג לרוב להציע פרשנות וביקורת על המתרחש, וכאשר הוא עושה זאת הוא עושה זאת במרומז. יש הרואים בכך חולשה מבחינת המחקר. מאידך גולן מביא את מסד הנתונים ואת כרונולוגיית האירועים המדוקדקת [שיש החושבים שהדבר עוד חיוני למחקר ההיסטורי]. מהספר ניתן ללמוד על השיחות בק"מ 101, ועידות ז'נבה, על מעורבות ארה"ב ועל תלותה של ישראל בה ובקיסינג'ר, ובעיקר על התהליכים שהובילו להסכם השלום עם מצרים ולגבול עם סוריה. וגם במרומז על השוק שבו נתונה הנהגת צה"ל לאחר המלחמה.
#ספר על התהליכים של אחרי מלחמה מנקודת מבט של צה"ל ושר הביטחון. היסטוריה קפדנית. למתעניינים בדברים שמשפיעים עלינו עד היום.
תקראו ותהיו נחמדים.
ויש גם שיר.
ואם כבר קראתם, אז תחזרו לספרו של גולן על המלחמה - מלחמה ביום הכיפורים (2013).
מקור התמונה: יוטאקה נגטה, ארכיון האו"ם