טוב, לא שאני יודע משהו על המנהרות בגבול הצפון [ואני אפילו לא יכול להגיד: אני יודע, אבל אסור לי לומר], אבל אני רוצה להציע מבט היסטורי אוניברסלי על המנהרות בהקשר תופעת 'המלחמה' - המאבק בין אמצעים לאמצעי נגד. מאבק זה הוא חלק מהאמיתות או אבני היסוד של 'המלחמה'. למשל: תמיד תהיה מלחמה; והמלחמות הן תמיד מאבק של רצונות; גמישות היא יכולת הכרחית לניצחון ועוד.
דוגמה קלאסית למאבק הזה הוא הטנק. המצאתו היא בחלקה הניסיון להתגבר על שדה הקרב של מלחמת העולם הראשונה של גדרות התיל, המקלעים והאש הארטילרית שלא אפשרו תנועה. כבר עם הופעתו בשדה הקרב פותחו כנגדו אמצעי הנגד. אם בשלב מסוים פיצח הטיל את תובת הטנק, הרי כעת יש, לפחות לנו יתרון במיגון. אך ההיסטוריה מלמדת שלא לאורך זמן.
גם המנהרות הן חלק מהמאבק התמידי, אפילו הנצחי, שמתחולל בין מדינות (וארגונים), בין מדינות ובין מפתחי הטכנולוגיות והאמל"ח. הרי המנהרות והירידה לתת-קרקע הם תגובה ליתרון הטכנולוגי המכריע של צה"ל באוויר ובמרחב שעל פני הקרקע, כפי שהיה בווייטנאם. אי היכולת של אויבנו לנוע ולפעול מבלי שיתגלו ולרוב יפגעו היא תוצאה מהעליונות האווירית המוחלטת בעשורים האחרונים של חיל האוויר [שגם זו הוכרעה אחרי מאבק עם מערך ההגנה האווירית של אויבנו], ומהעליונות הטכנולוגית באמצעי התצפית והגילוי. לקח זמן אבל ישראל הצליחה לפתח אמצעים נגד מנהרות [למשל חומה תת-קרקעית] ואמצעים לאיתורן.
[מקור תמונה: ויקיפדיה]
אבל ההיסטוריה, כאמור, מלמדת אתנו שהמאבק בין אמצעי לאמצעי הנגד הוא מתמשך. לא תמיד נדרשת טכנולוגיה כדי ליצור אתגר חדש או להטות את הכף לצד זה או אחר. טקטיקות, טכניקות קרביות ותרגולות הן חלק מהמאבק. כך למשל הצליחו אנשי הטנקים לצמצם את יתרון הסאגר בפתיחת מלחמת יום הכיפורים. אנו יכולים למצוא דוגמות נוספות למאבק. למשל, ניסיונות חמאס להתגבר על 'כיפת הברזל' שהוא עוד שלב במאבק ירי תלול המסלול והגנה כנגדם; וגם המאבק המהיר והאלים המתקיים בממד הסב"ר [סייבר] בין תוקפים ומתגוננים.
לכן אחרי שהצלחנו לאתר את המנהרות, צריך לחשוב מה יהיה השלב הבא, ומה ימציאו אויבינו ולאן יקחו את דמיונם וכוח המצאתם, ולא תמיד ואולי לרוב לא יהיה זה בקו ישיר [לינארי] של הקדמה הטכנולוגית. כפי שמוכיחות המנהרות וכפי שמוכיחים העפיפונים והבלונים. אבל כאמור תמיד יהיו מלחמות.
[מקור התמונה העליונה: אף. אי. איי; מקור התמונה באמצע: דובר צה"ל]