מי לא אוהב לטייל? לראות מקומות, לפגוש אנשים, לטעום מאכלים, לשמוע ולהריח? יש מגוון דרכים לטייל, והכל טוב ולכל אחד מתאים משהו אחר בזמנים ומקומות שונים: ברכב, בכבישים ובדרכי העפר, לשוט, לטוס, להסתובב בערים החדשות והישנות, במוזיאונים, בשווקים ובקניונים ועוד ועוד. ויש גם ללכת ברגל בטבע. גם כאן יש אפשרויות רבות. טיולים קצרים המתאימים לכל, טיולי יום ארוכים [למשל בסלובקיה (אני נעזר בפוסטים הנהדרים שכותבת שותפתי לחיים ולרבים מהטיולים בבלוג חלומות שמורים)], וגם הליכות רב-יומיות מתמשכות בהרים וגם במישורים כאשר כל הציוד אתך או עליך (טרק).
אני אמנם לא מרבה לכתוב בבלוג על טיולים והליכות, וגם לא מטייל מספיק לטעמי. אך בשנים האחרונות השתדלנו לצאת לאחד בשנה. לאחרונה חזרנו מחמישה ימים בהרי רילה בבולגריה, ונשאלתי על כך רבות ולכן אני רוצה להמליץ על בחירה מדי פעם בטיול רב-יומי מתמשך, טרק כבר אמרנו?
למה בעצם לסחוב את הציוד על הגב - עוד כמה ק"ג מכבידים מאוד, לינה כל לילה במקום אחר [לעתים בחדרים משותפים, ולרוב במיטות לא נוחות], שרותים משותפים, לעתים בלי מקלחות ועוד חוסר נוחות מודרנית. בעצם זו הסיבה הראשונה לבחור בטיולים שכאלה. ואני ממש לא מתכוון למקומות נידחים ביבשות מרוחקות, אלא קרוב אלינו בארצנו או באירופה [למשל וולס, למרות שפעם פעם הלכנו גם באוסטרליה, איסלנד וסקנדינביה], ובמקומות מתורבתים יחסית [כמו סובב מון בלאן]. ההליכה במשך שעות יום אחר יום מאפשרת את הניתוק החיוני להרגעת הנפש, ולעוררות המחשבות. גם כאשר הולכים בצוותא, הרי השביל לרוב מבודד את ההולך מהשותפים ומאפשר את המדיטטיביות המיוחלת מהצעידה.
יש במוכוונות ובמיקוד של הטרק דבר שונה מהליכה יומית קצרה או ארוכה שבסופה חוזרים לרכב, למסעדה הקרובה ולבית המלון או הצימר. הצורך להבין ולחשב מה לוקחים, מה נאכל וכמה מים, כמה נלך וכמה נעלה [אבל בלי אויב], בדומה לחיל הרגלים. וזו אולי הסיבה השנייה שאני מעדיף, כמו שהעדפתי להיות חי"רניק, את המגע עם הקרקע, את כובד התרמיל, את הזיעה הניגרת, ואת התפעמות מהנוף בפסגה. נוף שרכשת במאמץ פיזי שונה מהנוף מאותו מקום שהגעת אליו בקלות יחסית. שונה לחלוטין.
תמיד ניתן לשנות תכנית, וזו לא בושה להפסיק הליכה, אבל התגברות על השרירים הדואבים, על הכתפיים הנוקשות ועל השלפוחיות באצבעות ובעקב [הרי אנחנו נשלפים מהמשרד לטרק] והעמסת התרמיל בבוקר והיציאה ליום נוסף של הליכה היא חלק מהותי מהחוויה. במיוחד שנוספת לכך המחשבה שיש עוד עליות וירידות [שהן לעתים גרועות יותר] רבות ביום המתחיל, ועוד ימים נוספים קדימה. כן זהו חלק מהחוויה. חלק נוסף היא ההגעה לבקתה. הורדת התרמיל, איוורור הרגלים, השיחות האקראיות, תכנון המחר, סלט השופסקה, מרק השעועית, או אפילו לחם מטוגן. כל אלה מקובצים ומכווצים בתוך הטיול, אין הסחות דעת מיותרות. וגם הזמן הפנוי והשהייה והבהייה בחלל הם חלקים חשובים מהעניין.
