אחרי חודש שבו לא כתבתי סקירת ספר בודד (האחרונה הייתה ב-18 בדצמבר אודות ספרו החשוב של נחום זקן - 'סואץ אינה סטלינגרד'. אגב אודות הקרב נכתב זה עתה מאמר על ידי MWI’s Urban Warfare Projectכדוגמה ללוחמה אורבנית) והסתפקתי בסיכומי שנה, ריכוזי סקירות או אפילו רשומות אורחות (של ברלוביץ ושל חימיניס), אני מנסה שוב את כוחי בסקירה אודות ספר בודד. נראה האם נצליח למלא את השורות ברשומה. בכדי שהאתגר ירשים בחרתי לכך את ספרו המרתק של שלמה אבינרי - 'קרל מרקס - פילוסופיה ומהפכה' (עם עובד, 2021, תרגום מאנגלית איה ברויר). אני מניח שרוב קוראי (לפחות שניים מתוך השלושה) שמעו על מרקס שמצטייר כנביא הזעם של הסוציאליזם, הקומוניזם וכדומה, אבל אני מניח שרק מיעוטם (אחד מתוך שלושה) גם קראו משהו מהגותו ומחקריו ולמדו לעומק את הפילוסופיה שעמדה מאחורי מחשבתו. גם אני מכיר רק סיסמות שהוצאו מהקשרן. ברור שספרו הצנום והמהודק של אבינרי איננו יכול להאיר את כל הקורפוס העצום של הכתבים, הטיוטות, המאמרים והמכתבים שנשארו אחריו, אבל הוא מתאר ומאיר את הביוגרפיה האינטלקטואלית של מרקס בתנופה, במבט רחב ובאמצעות דוגמות מדויקות.
לפני כ-7-6 שנים קראתי ביוגרפיה נוספת של מרקס מאת ישעיהו ברלין - יהודי, פילוסוף וחוקר פילוסופיה, שכתב בשנות השלושים של המאה הקודמת את 'קארל מרקס - חייו וסביבתו' (זמורה ביתן מודן, 1974). משם זכרתי שלא קל להבין את מחשבתו של מרקס, פילוסוף של מהפכנות, חוקר הכלכלה ומהאבות המייסדים של מדעי החברה המודרניים. האיש שהקדיש את ימיו להנחת יסודות למאבק לחברה חסרת מעמדות, וחי את רובם בדלות בלונדון, האיש שקרא וכתב כל היום וכל הלילה, והשפיע על ההיסטוריה של המאה העשרים, גם אם באופן שונה ממה שאני לפחות חשבתי. בכל מקרה אבינרי כותב בבהירות יחסית ומפרש לקורא ההדיוט כמוני את הרעיונות הבסיסים שעומדים מאחורי כתיבתו של מרקס ומחשבתו, וכן הוא מסביר ומראה את השתנות במחשבתו וגישתו של מרקס לאורך חיו וכיצד "הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף-מוֹלַדְתּוֹ", כפי שכתבטשרניחובסקי (אני משתמש בדברים של אבינרי), או אולי כדבריו של מרקס עצמו: "לא תודעת האנשים היא הקובעת את הווייתם, אלא להיפך, הוויתם החברתית היא הקובעת את תודעתם."[עמ' 125].
אבינרי מתחיל מילדותו וממשפחתו של מרקס, מהתנצרותו של אביו ומהרקע המדיני-פוליטי שהוביל את האב להמיר את דתו. משם נמשך המסע של מרקס מסטודנט למשפטים לעבר הפילוסופיה של הגל ולהקצנתו של מרקס מעבר למחשבה המדינית של הגל. מרקס לקח מהגל גם את הדיאלקטיקה [עולם הרוח והחומר מתפתחים בדרך של היווצרות ניגודים ויישובם] במחשבה ובמחקר. משם המשיך לביקורת על הגל, למחקר כלכלי, מדיני ופוליטי, למחשבה על האדם היוצר homo faber ומשם לפולטריון ואלה לפיתוח תזות של מעמדות וכו' [תקראו את הספר]. אבינרי משכיל מתוך ידע והיכרות מעמיקה של ההיסטוריה של התקופה, של מקורותיו של מרקס ומכתביו ומניתוח דבריו להסביר, תוך כדי הצגת נדודיו, קשריו עם גופים פוליטיים שונים, והצגת כתביו ובעיקר הטיוטות שכתב ולא פורסמו, את התפתחות המחשבתית של מרקס. הוא גם בוחן את השפעתו בזמן אמת של מרקס על ההתרחשויות (מועטה) ועמדותיו כלפיהן (למשל התנגדותו לקומונה של פריז[עמ' 152-146]), וגם את השפעתו על המחשבה המדינית-פוליטית-כלכלית לאחר מותו ועד היום [פרק 10]. בקיצור מלאו היריעה על מרקס - משפחתו, יהדותו, ויחסיו עם אישים אחרים ועוד - וכל זאת בקיצור מדויק. אגב משפחה, מומלץ לקרוא את שני הספרים של חתנו של מרקס, פול לפארג - 'דת הקפיטל' (נהר ספרים, 2010), ואת 'הזכותלעצלות' הנהדר שגם הוא יצא בנהר ספרים.
#ספר למי שרוצה להכיר את מרקס ואת המרקסיזם ולהבין מעט את מחשבתו של האיש, מבלי לקרוא את המניפסט הקומוניסטי או את הקפיטל או את כתבי שחרות. מומלץ ביותר.
Comentários