יכול לשאול או יכולה לשאול כל המתעניין או המתעניינת במלחמה או מי היודע שהמלחמה מתעניינת בו, מה הטעם ללמוד ממלחמת אזרחים מרוחקת, אמנם ארוכה, ממושכת ועקובה מדם אבל מזמן? מה יש למצוא במלחמה שהסתיימה ב-1949 עבור איש הצבא המקצועי או המדינאי הרציני? נדמה שתשובתו של מנהיגה מאו דזה-דונג: "המצביא שוחה בתוך אוקיינוס-מלחמה אדיר, מחזיק את ראשו מחוץ למים ומגיע אל החוף-שמנגד בתנופות נמרצות אך מדודות. חוקי הנהגתה של מלחמה הם ספר-לימוד לשחייה, המאפשר לשחות דרך אוקיינוס-המלחמה." [עמ' 35], היא תשובה מצוינת לשאלה, גם אין לי מצגת מוכנה עבורה. 'הסטראטגיה של המלחמה המהפכנית בסין' שכתב מאו צה=דון [זה אותו מאו] (ספרית פועלים/במאבק, 1951 לא מצאתי את שם המתרגם) פורסם כספר בסין ב-1941, לאחר שעותקיו החלקיים הופצו בצבא האדום הסיני עוד ב-1936. מאו אמנם טוען גם ש: "חוקי המלחמה המהפכנית בסין הם בעיה שחייבים לחוקרה ולפותרה כל המנהלים את המלחמה המהפכנית בסין." [עמ' 17], אבל, כאמור מומלץ לכל מצביא ללמוד ממנה, כאשר רוצים ללמוד על מלחמות העתיד. לכן, גם הפרק הראשון של הספר נקרא "כיצד לחקור את המלחמה" ובו מאו מסביר את כללי החקר ואת הדברים שיש לשים לב אליהם בהקשרו של המקום, הזמן, החברה, התרבות וכו'. וגם אומר לנו מאו, תזכרו: "אי אפשר להיות למנהיג צבאי גדול אלא על ידי הלימוד במלחמה בפועל-ממש".
הקריאה בספר היא לא קלה, מעבר לתרגום העברי הישן, דה-צון מדבר אליך בסינית, ין ויאנג, הפוכו ודבר, גם וגם, סתירות מובנות בחשיבה, הרבה רמיזות מכתבי הסינים הזקנים החכמים [יהושפט הרכבי, על הגרילה, מערכות, 1971, עמ' 153]: "זה מה שקוראים בשם מבצעי קוים חיצוניים בקווים פנימיים, כיתור-השמד בתוך כיתור-השמד, מצור בתוך מצור, התקפה בתוך הגנה, העליונות בתוך הנחיתות, הכוח בחולשה, היתרונות בתוך החסרונות והיזמה בתוך הפאסיביות". [עמ' 111]. כביכול משפטים מתוחכמים של יועץ ארגוני, מנטור עסקי, או איש תפיסת המערכה הערמומי ביותר, כי הרי הדבר הקשה ביותר בכל הדיבורים האלה זה איך מיישמים זאת בשטח. אחד יכול להגיד זו תפיסת הניצחון שלי - אני אדע יותר האויב, אהיה קטלני יותר ושריד יותר. גם אני בעד, רק איך עושים זאת? על כן דה=צון מביא דוגמות מתוך מערכות שניהל הצבא האדום נגד קוומינטנג. מערכות שמייצגות את שלבי הנסיגה, ההגנה וההתקפה האסטרטגית [עמ' 108-88].
