ימי הקורונה וציון 20 השנים ליציאה מלבנון הביאו לתשומת לב את תקופת השהייה הממושכת באזור הביטחון דרומית ומזרחית לליטני עם התוספות בכיוון חונה וריחן. 15 השנים הללו מקבלות תשומת לב רבה במרשתת, בסדרות הטלוויזיה ובספרים. וגם בפודקאסט מצוין שבו שוחח ליאור רשף עם ד"ר אהד לסלוי, איש המחלקה להיסטוריה של צה"ל שחוקר כבר שנים לא מעטות את החשיבה הצבאית והלחימה באזור הביטחון. פחות תשומת לב מקבלות שלוש השנים שבהם שהה צה"ל צפונית לאזור הביטחון מזמן הלחימה האינטנסיבית של כיבוש המרחב עד כביש בירות-דמשק, והקרבות בעיר עצמה וגירוש אנשי אש"ף, מסתיו 1982 עד אביב 1985. לכן קראתי את ספרו האחרון של שמעון גולן - 'מבירות לאזור הביטחון' (מודן, 2019) העוסק כפי שמעידה כותרת המשנה ב'קבלת ההחלטות בפיקוד העליון מהיציאה מבירות עד לנסיגה לאזור הביטחון (ספטמבר 1982 - מאי 1985)'.
גולן חוקר ותיק מאוד במחלקה להיסטוריה של צה"ל [כמובן נדרש גילוי נאות - אני עובד במחלקה להיסטוריה, מכיר את גולן וקיבלתי ממנו את הספר]. זהו ספרו השישי, מתוך שמונת ספריו, העוסק בקבלת ההחלטות בפיקוד העליון. כלומר בסביבות הרמטכ"ל, המטכ"ל וגם שר הביטחון והממשלה. ארבעה מספריו עסקו בקבלת החלטות במלחמות עצמן (התשה, 1967, 1973, 1982), שני הנותרים עוסקים בתקופות שאחרי המלחמה (הפסקת האש אחרי מלחמת יום הכיפורים, והנוכחי). כמו בספריו האחרים, גולן מעדיף לתת למסמכים ולהקלטות הדיונים לספר את הדברים, ולמעט בפרשנות. תיאור שלושת השנים הללו בנוי כולו ממקורות ראשוניים - סיכומי דיונים של הממשלה, שרי הביטחון והרמטכ"ל, על סיכומי פגישות במשרד החוץ ושליחים שונים ומשונים, מסמכי אגפי המטכ"ל בראשם אג"ת ואמ"ן ועוד. זו קריאה לא קלה, ואולי אפילו מתישה, אבל חיונית למי שרוצה להבין את הלכי המחשבה והרוח של הפיקוד העליון. קריאה בו יכולה גם לבחון הצהרות של בעלי תפקידים מאותה תקופה.
