מכשול בפני יהירים
- בעז זלמנוביץ
- לפני 17 שעות
- זמן קריאה 5 דקות
יום רביעי, אני נוסע שוב לניר עוז להדריך סיורים. בתחילת השבוע עסקתי בקורות עין השלושה ביום הנורא. אני נכנס לעין השלושה לחפש את הרבש"ץ ומתאם אתו פגישה לעוד שבועיים. ארבעה נרצחים היו בעין השלושה, אשר גם אליו הגיעו כוחות הביטחון אחרי שהסתלקו המרצחים. כל אחד עולם ומלואו. אני מברר איפה הקבר של רמי נגבי הרבש"ץ. "תראה דגל ישראל מצד ימין", הרבש"ץ מנחה אותי. רמי ואנוכי היינו ביחד ב'מעלה הבשור'. ללמוד אז היה קצת גדול, עלי לפחות. רמי ניגן. לא רחוק ממנו קבורה נועה גלזברג ז"ל שנרצחה גם היא בבוקר השבעה באוקטובר. נועה עבדה במשך כמה וכמה שנים בגני הילדים של ניר עוז. היא נרצחה כשעוד לא הספיקה ללדת ילדים משלה (וסיפרו לי שכל מי שהכיר אותה ידע שרצתה).
בניר עוז ירדו בנובמבר 79 מ"מ, מספר לי ניר בארוחת הצוהריים. לא רע. ההריסות נמשכות במרץ. מבנה "תנובה ילדים" נהרס. בית התינוקות הראשון שהפך לבית ילדים ולאחר מכן למגורי צעירים ולבסוף לדירות משפחות. רביד כץ יצא ממנו לחבור לחבריו מכיתת הכוננות ונהרג בקרב ליד המרפאה. המבנה נשרף אך 7 נפשות שרדו בגבורה ובעזרת הרבה תושייה: משפחת כהן ורויטל זוגתו של רביד ובתם התינוקת. הם ברחו מבית הבוער אחרי מאבק. רון אומר שהמבנה נהרס במהירות. כנראה לא היו יסודות וחגורת בטון החזיקה אותו במהלך עשרות השנים. עכשיו הוא איננו.
מהתצפית על המקלט אנחנו מסתכלים מערבה לעבר המכשול שנכשל והכשיל. 7 באוקטובר 06:30 וקצת, בחסות ירי פצצות המרגמה והרקטות וכשהם מנצלים את הרפלקס המותנה של הישראלים ובכללם חיילי צה"ל להיכנס למרחבים מוגנים ולמיגוניות נעו מחבלי החמאס לעבר המכשול שנבנה בעלות של מיליארדים, 3.5 מיליארד לפי הערכות גלויות, ויצר אשליה של ביטחון אצל מנהיגי ישראל ומפקדי צה"ל. הללו ניסו להעביר את האופטימיות או הנאיביות שלהם או את השאננות גם לתושבי מדינת ישראל בכלל ולתושבי הנגב המערבי בפרט, ויש לומר שהצליחו אצל רובנו.
גבול רצועת עזה סומן במסגרת הסכם הפסקת הנשק בין ישראל למצרים באמצעות תלם מחרשה. כך לפחות מספרות האגדות או שזו פרפרזה על אמירתו של טרומפלדור או של מישהו אחר: "להב המחרשה יקבע את קו הגבול". אולם בפועל נקבע על פי הרובה, תוצאה של קרבות מלחמת העצמאות, הסכם הפסקת האש עם מצרים בינואר 1949 ו"פשרה שעה" שנחתמה בעת סימון הגבולות בשנת 1950. בשנים רבות היה גבול עזה שאורכו כ-65 ק"מ מחוף הים ועד גבול ישראל-מצרים פרוץ ורק סומן על ידי חריץ באדמה, גדר סמלית ולעתים נחפרה תעלה למנוע הברחת מכוניות. עניין שהצחיק את הגנבים. בגלל אדמת הלס הנוטה להיסחף נסתמו התעלות לאחר זמן מועט.
לאחר הסכם אוסלו בשנת 1993 נבנתה גדר המערכת שכונתה בשם הקוד "הוברס" על שם הציר. הוברס היתה גדר אינדיקטיבית. כלומר גדר המורכבת תילים שמגע בהם או חיתוכם משלח התראה למרכזת הנמצאת בחמ"ל, דרך וציר טשטוש. בעקבות "ההתנתקות" והנסיגה המלאה מרצועת עזה בשנת 2005 חודשה מערכת "הוברס" והגדר הוחלפה בגדר משוכללת יותר. עם הזמן נוסף ציר טשטוש נוסף – ציר "בורמה".
מערכת המכשול "הוברס" נועדה למנוע הסתננות או לפחות להתריע על חדירה עילית לשטח ישראל של חוליות מחבלים. בעקבות ההבנה שהמנהרות שחופרים ארגוני המחבלים מתחת לגדר מהוות סיכון הולך וגובר. כפי שהיה בחטיפת גלעד שליט ב-25 ביוני 2006 ליד כרם שלום, כאשר המחבלים חדרו לתוך ישראל באמצעות מנהרה ותקפו מאחור את צוות הטנק שבו היה חבר גלעד שליט. התרעות על פיגועים נוספים שיצאו ממנהרה היו באותה תקופה ונמשכו גם בשנים הבאות. אולם ההכרה של מערכת הביטחון ואולי חשובה מכך ההכרה הציבורית באיום המנהרות ההתקפיות בעקבות מבצע "צוק איתן", בו היו ארבע חדירות מחבלים באמצעות מנהרות לשטח ישראל, הביאה לדחיפה לשינוי הן בתפיסה "ההגנה" והן בתשתית ההגנה בגזרת עזה.
ביוני 2016 הוחלט על ידי הממשלה בהמלצת מערכת הביטחון לבנות בגבול רצועת עזה קו הגנה חדש שיענה על האיומים החדשים וכנגד כוחם הצבאי המתגבר של החמאס וארגוני המחבלים הנוספים. מכשול רצועת עזה הוא חלק מתהליך התמגנות או התמכשלות של מדינת ישראל. מנהלת מיוחדת של משרד הביטחון בראשותו של תא"ל ערן אופיר בנתה גדרות, צירים, מוצבים ומשלבת טכנולוגיות בכל החזיתות. באפריל 2017 החלה העבודה, הגם שתוכננה להסתיים כעבור שנתיים, היא נמשכה עד דצמבר 2021.
ראש האופוזיציה נתניהו התייחס לסיום הפרויקט ולקח עליו קרדיט: "זהו יום היסטורי. היום נחנך המכשול התת-קרקעי שבולם את נשק המנהרות של חמאס. ביוני 2016, לפני 5 שנים, הבאתי לקבינט החלטה להקים קיר תת-קרקעי מסביב לרצועת עזה. להחלטה הזו הייתה התנגדות גדולה... התעקשנו, לא ויתרנו – והפרויקט יצא לדרך. היום הוא נחנך באופן רשמי". גם שר הביטחון בני גנץ התהדר בהקמת המכשול בטקס חנוכת הפרויקט: "המכשול, שהוא פרויקט טכנולוגי ומבצעי ראשון במעלה, שולל מחמאס אחת מהיכולות שאותן ניסה לפתח, ומציב קיר ברזל, סנסורים ובטון, בינו לבין תושבי הדרום, עם הקיר הזה, אנחנו מעניקים חומת הגנה לתושבי הדרום, ולא פחות חשוב – תחושת ביטחון אישי שמתאפשרת ומאפשרת לאזור היפה הזה להמשיך לצמוח". הוא הדגיש: "שגרת החיים פה היא הניצחון הגדול שלנו והיא האויב הגדול ביותר של ארגוני הטרור".
כך היה נדמה לאחראים על ביטחון התושבים ואולי גם לתושבים כי המכשול שכלל חומה תת-קרקעית פיזית וטכנולוגית כנגד מחדירת מנהרות שהייתה מוקד המכשול; מכשול עילי הכולל גדר "שעון חול" בגובה של יותר מ-6 מטרים, מערכת שנועדה לעצור רחפנים, כלי טיס ואמצעים נוספים; מכשול ימי הכולל אמצעים לניטור חדירות מהים ומערכת נשק נשלטת מרחוק; מערך מכ"מים ומצלמות לאחיזת השטח ולאיתור מנהרות; וחמ"לים עבור הגדודים, החטיבות והאוגדה.[2] הוא שיעצור את המחבלים או לפחות התקפה גדולה שלהם. המאמץ ההנדסי, הלוגיסטי והטכנולוגי העצום והיקר הביא ביולי 2025 את שר הביטחון ישראל כ"ץ להעניק לאופיר דרגה אישית של אלוף. אם אנשים היו בעלי כבוד עצמי, הם היו מתפטרים ולא מעניקים דרגות וגם לא מקבלים.
מספרים, וזו בטח אגדה, שכחלק מהמרוץ לחלל היה צורך לפתח כלי כתיבה שניתן להשתמש בו בתנאי חוסר כבידה. נאס"א השקיעה מיליונים בפיתוח עט שעושה זו, ואילו הסובייטים השתמשו בעפרון. דבר שכזה עשה החמאס למכשול המשוכלל והיקר שהקימה ישראל באמצעים פשוטים, חומר נפץ, שופלים, ומתקני ברזל פרימיטיביים. באמצעות תכנון מורכב בדרג הבכיר, והוראות פשוטות לדרגים המבצעים וחלוקה למשימות ברורות, אימונים ותרגול פורקו מערכות הפיקוד והשליטה, המודיעין והלחימה של צה"ל בזמן קצר ביותר.
במהלך הנסיעה הארוכה חזרה הביתה, אני חושב על ההיבטים של תורת הלחימה ונזכר בדבריו של ישראל טל סגן הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים בכנס סגל הפיקוד הבכיר בפברואר 1974: "אני מציע לכולם קודם כול להבין באופן רציונלי, במושגים מקצועיים-צבאיים, מה קרה לנו. ערפל הקרב וערפל היסטורי שורר עדיין על המלחמה". לרענן את זכרוני אני חוזר לקלאסיקה של 'תורת הקרב' משנת 1964 ולפרק ההגנה. מערך הגנה הרי לא היה באוקטובר 2023, לפחות לא כזה שנועד לעמוד בפני מתקפה רבתית. המחשבה שהאויב "בכפכפים" לא מסוגל לנהל מערכה כפי שהוציא, היא שהביאה לכך שהמכשול אמנם נשלט בתצפית, אך לא באש. לא היה מערך מוצבים [חוץ מאחד לא היו מוצבים בכלל], לא היה סיוע הדדי, לא היו עתודות בידי המפקדות. בקיצור לא קראנו את הספר, זלזלנו באויב, צה"ל קרס ואנשי ניר עוז נטבחו ונחטפו.
החזירו את רן גואילי, השיבו את החטוף האחרון
I read the news today, oh boy
About a lucky man who made the grade
And though the news was rather sad
Well, I just had to laugh
I saw the photograph
בועז,
לך צעד הלאה. במשך שנים לימדתי (וכנראה נכשלתי) שלקח חשוב מפרשת קו מאז'ינו הוא שגם קו הגנה מוצלח מבחינה הנדסית לא יגרום לאויב לוותר על כוונותיו. החשיבות בלימוד תורת ההגנה היא התובנה שמדובר בנושא דינמי המצריך בחינה מתמשכת ולא פתרון "אחת ולתמיד".
אלון