לא הייתי בדרום אמריקה, גם לא במרכזה. זה מאוד, שלא לומר נורא, רחוק. בארה"ב הייתי בעיקר במחנות של חיל הנחתים ושל הצבא, אבל לא באמת טיילתי בה [אלה, אם ביקור במוזיאון קוקה-קולה באטלנטה נחשב...]. בכלל אני מצטמצם ליבשת הישנה, נדמה לי שהכי מערבה שהגעתי בשנים האחרונות היה לוולס [טרק בבייקונס וואי (The Beacons Way)]. אבל בשביל להגיע לחוף האטלנטי של קולומביה לא צריך לטוס. הדרך הפנטזית-העצובה המוליכה לשם נמצאת בתוך ספריו של גבריאל גארסיה מארקס.
ולכן כאשר ליקטתי ספרים לקראת הטרק בהרי רילה, 'הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית' (שוקן, 1980 [תרגם יואב הלוי]) הזדמן לידי באחת מתחנות הרכבת. מכיוון שמשקל הספר הוא חלק מהמדדים הקובעים איזה ספר אקח על הגב, בנוסף לאיכות המשוערת של הספר. הספר צנום וקל המכיל שבעה סיפורים של מארקס, וכבונוס אחרית דבר של יורם ברונובסקי, זכה בשיקלול מדדים גבוה ונבחר למסע [ביחד עם אוראנוס ורשימות מן המאדים ועוד שלושה נוספים].
