"קריאה היא דלת פתוחה אל עולם מוקסם." אמר הסופר הצרפתי זוכה פרס הנובל פרנסואה מוריאק [לא קראתי דבר משלו, אבל מצאתי ציטוט בויקיציטוט]. מנגד או אולי בנוסף [אם לצטט ממאגר אחר] “The world is a book and those who do not travel read only one page.” כפי שאמר או כפי שמצטטים את אוגוסטינוס הקדוש.
אני מסכים, הרי רק אתמול פרסמתי פוסט אודות טיולים רב-יומיים. בתחילת השבוע יצאתי למסע קצר לדרום, לאזור עוטף ישראל, דרך תחנת הרכבת שדרות, ובשובי עייף מכמה לילות עם שינה מועטה, עצרתי בארון הספרים התחנתי למצוא ספר שיוציא אותי למסע נוסף. והנה מצאתי ספר העוסק בספרים ובמסעות בעקבות הספרים ובעקבות סופרים.
'העולם הוא ספר פתוח' שערך משה גלעד (ספריית מסע אחר, 2004). זו אסופה של 33 מסעות שפורסמו ב'מסע אחר' מגזין הטיולים שיצא לאור בין 1987 ל-2016, וממשיך במתכונת שונה החל 2017. אז לפני שלושה עשורים זו הייתה הדרך לחלום על העולם הגדול [אם לא מחשיבים את טיולים בהרי דרום הלבנון ומצודות צלבניות על רכס עלי טאהר].
33 מסעות מאפשרים מגוון מקומות וסופרים וסופרות. חלק מהמסעות נעים במסלולי המסעות של גיבורי הספרים, במקומות האמתיים והמומצאים של משעולי הספר. למשל מסעה של זהרה רון לארצו של המלך ארתור במערב אנגליה ובוולס; תמר הגר שחיפשה את טחנות הרוח של דון קיחוטה במישורי ספרד; ודנדן בולוטין שטס לאי של רוביזון קרוזו 600 ק"מ מחופי צ'ילה. חלק מהמסעות הם בעקבות סופרים. למשל גיורא יהלום המנסה להבין את האימה שמטילה מיין של סטיבן קינג; או יאיר קדר היוצא בעקבות טולסטוי; וגם יהודה ליטני יוצא לדבלין של ג'יימס ג'ויס ביום בלום' לשחזר את מאורעות יוליסס. אחרים יוצאים למרחבים ספרותיים ונעים בעקבות ספרים, סופרים והקשרים. בני ציפר בפריז; חיים באר בלונדון; וגם מסע מרתק של דן צלקה בסנט פטרסבורג בעקבות העיר, הספרות והאמנות וההיסטוריה.
מסע שונה ומרגש עושה דודו בן צור בעקבות הנסיך הקטן בחולות ונאות המדבר של הסהרה. המסע הוא כפי שכתבה הסופרת האמריקאית Anna Quindlen:
“In books I have traveled, not only to other worlds, but into my own.”
בן צור במסע 'הנסיך הקטן, הפרק האחרון' מתאר את אי יכולתו לקרוא את סוף הסיפור לבנו אסף בן החמש נפטר מסרטן, גם לא בבית העלמין.
אוֹתוֹ לַיְלָה לֹא רְאִיתִיו בְּצֵאתוֹ לַדֶּרֶךְ. הוּא חָמַק-עָבַר חֶרֶשׁ. כְּשֶׁעָלָה בְּיָדִי לְהַדְבִּיקוֹ רְאִיתִיו צוֹעֵד בִּמְהִירוּת כְּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ אֶת אֲשֶר לְפָנָיו. וְרַק זֹאת אָמַר לִי:
– אַה! אַתָה כָּאן...
הוּא תָּפַס אֶת יָדִי, אוּלָם חַשְׁשׁוֹתָיו הֵצִיקוּ לוֹ עֲדַיִן:
– הֲרֵעוֹתָ לַעֲשׂוֹת בְּבוֹאֲךָ הֵנָּה. הַדָּבָר יִגְרֹם לְךָ צַעַר. אֵרָאֶה כְּמֵת, אַךְ דָּבָר זֶה לֹא יְהֵא נָכוֹן...
שָׁתַקְתִּי.
– הֲלֹא תָּבִין, – אָמַר – הַמָּקוֹם מְרֻחָק מִדַּי. לֹא אוּכַל לָשֵׂאת גּוּפִי זֶה עִמָּדִי. כָּבֵד הוּא מִדַּי...
הוֹסַפְתִּי לִשְׁתֹּק.
– הִיא תִּהְיֶה כִּקְלִפָּה יְשָׁנָה וַעֲזוּבָה. קְלִפּוֹת יְשָׁנוֹת אֵין בָּהֶן כְּדֵי לִגְרֹם צַעַר...
הֶחֱרַשְׁתִּי. [מצוטט מפרויקט בן-יהודה]