לאחרונה, שמתי לב שיש לא מעט ספרים וסרטים העוסקים בבליץ על לונדון. אותן התקפות אוויר הרצחניות של לופטוואפה ב'קרב על בריטניה' בקיץ וסתיו 1940 שבהן נהרגו למעלה מ-27,000 ונפצעו למעלה מ-32,000 בעיקר אזרחים. הכוונה לספרים ולסרטים העושים רומנטיזציה של התקופה הקשה היא. למשל, לא מזמן ראיתי ב-VOD, את סרטה של לונה שרפיג, 'שעתם היפה', העוסק ב"קתרין קול היא צעירה, נשואה, מועסקת בכתיבת דיאלוג נשי לסרטי תעמולה ממשלתיים שנועדו לשקף את מצב הרוח החדש של האומה, הידוע בשם "Slop", כדי ל"הזריק" אנרגיה חיובית לכוח העבודה של הנשים שצמח במהירות", ובקורותיה, בתסכוליה, בהצלחותיה ובאהבותיה. גם אמלין לייק בספרה של איי. ג'יי. פירס - 'גברת בירד היקרה' (סנדיק ספרים ומשכל, 2018 [תרגום דנה טל]) היא אישה צעירה בלונדון של 1940, אשר נאבקה בחיים בעיר, ומנסה להשתלב בעולם הגברי של העיתונות.
אמלין חולמת להיות כתבת מלחמה תחת אש, אבל במקום להימצא בשדות הקרב, היא מוצאת את עצמה, לאחר שנענתה למודעה על תפקיד בעיתון כמזכירה וקלדנית במגזין הנשים" ידיד האישה", תחת פיקוחה של העורכת הנרייטה בירד. לזו דעות מוצקות בנוגע למה נכון ומה לא ובנוגע למהי ההתנהגות המצופה מהנשים שנותרו בעורף, ובטור העצות שלה, "גברת בירד היקרה", היא מוכנה לתת מענה רק לשאלות שעולות בקנה אחד עם אמות מוסר נוקשות ונטולות מילים מסוכנות. "למרות שאמלין נדרשת להשמיד כל מכתב שאיננו , אלא שעד מהרה היא מבינה שהמכתבים הללו – מכתבים מנשים שהמלחמה הפכה עליהן את עולמן – הם אלה שבאמת ראויים למענה, והיא מחליטה להשיב עליהם במקומה של גברת בירד". אמלין גם מתנדבת כטלפנית באחת מתחנות כיבוי האש, וגם עניין זה משמש כציר מרכזי בעלילה. כמו בכל רומן שדומה שהוא מוכוון לסרט שיבוא בעקבותיו, יש אהבות, ואהבות נכזבות, והחברה הטובה ביותר, ויש דמויות צד תומכות שמתגלות בעת צרה, ויש פרידות ויש חזרות מרגשות ברגע הנכון, בקיצור כל מה שצריך.
