אם, ורק אם אתה יוצא לדרכים, או טס, אתה מגיע ורואה מקומות נפלאים, זרים, מרתקים ומעוררי מחשבה. לא? שבוע שעבר יצאנו למקום נפלא, רכס הרי רילה שבבולגריה. שעתיים וקצת של טיסה מלוד ועוד שעה וקצת ואתה עומד לרגליהם. חמישה ימים הלכו בהם. שקט, ירוק, חום, עליות וירידות, ובקתות על שפת אגמונים כחולים מוקפי פסגות. וגם ספרים. כי מה לוקח אותן למקומות מופלאים אם לא ספרים? [הם גם עושים אותך נחמד או נחמדה]. ברשימות הבאות אסקור את הספרים יצאו איתי למסע בהרים והוציאו אוי למסעות בזמן המנוחות.
הראשון שבהם הוא ספר על מסע של האדם ושל האנושות. ריי ברדבורי, סופר המדע הבדיוני הדיסיוטיפי המופלא [פרנהייט 451]. הספר בנוי מרצף סיפורי אחד, אלא כשמו כן הוא - 'רשימות מן המאדים' (עם עובד, 1979 [תרגום עמוס רגב]). התרגום מאנגלית היות נכון הוא רשומות (The Martian Chronicles), שכן זהו רצף כרונולוגי של רשימות קצרות המחולקות לשלוש חטיבות זמן ומאורעות [פירוט וניתוח מעניין ברשימותיו של אהוד מימון]. בראשונה מתוארות המשלחות הראשונות מכדור הארץ למאדים המאוכלס בתושבים, והמפגש בינם לאנשי המשלחות. אלה המתחילים ב"ינואר 1999: קיץ רקטי" ומסתיימים ב"יוני 2001: והירח יזרח תמיד". החטיבה השנייה והגדולה ביותר היא סיפור המתיישבים וההתיישבות, התבססותה ואולי בעיקר סופה. הסיפורים הללו מתחילים ב"אוגוסט 2001: המתיישבים" ומסתיימים ב"דצמבר 2005: הערים הדוממות". בחטיבת האחרית, שלושת סיפורים: "אפריל 2026: השנים הארוכות", "אוגוסט 2026: בוא יבואו גשמים רכים" ו"אוקטובר 2026: הפיקניק בן מיליון השנים", השואלים מי יכול לשרוד את חיי הבדידות, ואולי, האם האנושות תוכל לשרוד.
