אבי ביקש שאקרא את הספר שכתב, כמובן מבלי להתחייב על מהות הסקירה, הסכמתי, שלח, קראתי. זה גילוי נאות על כך שאני מכיר את אברהם אלטמן מחבר 'קריסה' (פרדס, 2019). עוד עקרון [מקודש למחצה] אצלי, הוא שאני לא כותב על ספרים לא טובים גם אם קראתי אותם. כפי שהיה אומר אבא של טמפר [הארנב מבמבי]: "אם אין לך משהו נחמד לומר, מוטב שלא תאמר דבר". אז יש לי מה לומר. אלטמן הוא פסיכולוג ארגוני ועבד מספר שנים ב"מרכז דדו" ופרסם ספר העוסק בניהול מערכות מורכבות - "לחשוב מערכת". 'קריסה' הוא ספר מתח העוסק גם הוא במערכת של המדינה ובאדם הקטן(?) מולה.
יגאל הוא מומחה לאבטחת מערכות מידע, מבוגר מהסטראוטיפ המקובל, וכאשר בתו הדוקטורנטית נהרגת או נרצחת בצפון תל אביב מירי, הוא יוצא לברר את האמת, ומגלה שמותה בירי של אנשי העולם התחתון הוא רק קצה הקרחון של העולם העמוק האפל שנמצא מסביבנו, ובו הון, שלטון ופשיעה טובלים ושרץ וידם. יגאל מנצל את יכולותיו לחדור לרשתות וחושף את 'האמת' ובכך מערער את היציבות - "מעשיו מאיימים להביא לקריסת מוסדות השלטון ולערעור הסדר הקיים". זו נקודת המפתח של הספר - יציבות. הצורך ביציבות של המדינה ושל התושבים הוא יותר חשוב מהאמת ומהצדק, ולמי שמנסה לערער אותה צפויים חיים קשים או סכנה ברורה ומיידית. אלטמן מדגיש זאת במסגרת העלילה, ויגאל נאלץ לרדת למחתרת ולמחוק עצמו מהרשת. האם זה אפשרי היום, למחוק עצמך מהרשת? אלטמן מנסה להיצמד לאפשרויות הראליות של היעלמות ומתייחס לפרצות האלקטרוניות והאנושיות שמקשות עלינו להיות אנונימיים בימינו.
