קראתי רבים מהספרים הישנים של עם עובד - ספריה לעם שהחלו לצאת בסוף שנות ה-50. חלקם קניתי בעבר הרחוק. אולי בחנות הספרים תגא זצ"ל בתחנה המרכזית הישנה שבה קניתי את ספרי הראשונים כשהייתי חייל [צעיר. כי הייתי חייל הרבה שנים]. אבל את רובם מצאתי בערמות הספרים הנטושים בחיפה. הסימן המעיד על היותם חיפאיים הוא ההוצאתם המשותפת עם ועדת התרבות של מועצת פועלי חיפה - ספריית ילקוט. כן, כן, פעם חשבו שפועלים צריכים לקרוא. אני מניח שזה שגדלתי על עיתון שכותרת המשנה שלו הייתה - "לציונות. לסוציאליזם. לאחוות עמים" משפיע על האופן בו אני מסתכל גם על ספרים. ספרים שחלקם מכילים את המחשבות בנושאים הללו, אבל לא רק. אחד מחביבי ההוצאה והתקופה היה גרהם גרין הסופר האנגלי הפורה, המביט בחדות בנפש האדם ובקור בריטי ציני מתאר אותה. בשנים האחרונות, טרום הבלוג, קראתי כמה מספריו וכאן במסגרת המיזם לקבצם יחדיו, הנה כמה מהם.
"אתם חיים על פקחותכם, משמע?"
"או מתים בגללה לעתים קרובות."
איזה תפקיד אנחנו לוקחים לעצמנו, מה המשחק שלנו בחיים, מה השקר ומה היא האמת של חיינו? גרהם גרין, אמן הסיפור והתבוננות הצינית באדם ובמעשיו, טווה את חייהם של אנשים תחת השוליים של הגלובוס, בהאיטי תחת שלטון רודנות, אכזריות, בנאליות של רוע ומוות ומנגד שאיפה למגע אנושי ולאמת. ב'השחקנים' (1967 [תרגום אמציה פורת]) תחת מסכות - מר בראון המספר, מר ג'ונס ומר סמית - מסופרים ונחשפים מוצאם, דרכם ומעשיהם בעבר. כמי שנמצאים באזור הדמדומים, כמו האיטי. היותם לבנים בסביבה שונה מבליטה את תלישותם ובדידותם ואת החיפוש אחרי מקומם, וגם אחר האהבה ומשמעות. גרין יוצר אמירה חברתית, פוליטית ואנושית ביד אמן, ולמרות הציניות הנובעת מכתיבתו הוא יוצר חמלה של הקורא אודות הדמויות ואודות האיטי ואנשיה העניים והנתונים למשטר נכשל ואכזרי. [אגב, האיטי, אם אתם או אתן רוצים לקרוא עוד משהו על מקורות האומללות של המדינה והאנשים, תקראו את מלכות העולם הזה של קרפנטייר].
'דוקטור פישר מז'נבה או מסיבת-הפצצה (1980 [תרגום חנה הרציג]). ספר על אנשים והתפקיד שהם מנסים לקחת על במת חייהם. מומלץ בחום (כך גם ספריו האחרים של גרין). חמדנות, הומור אנגלי דק, מתח קל, רולטה רוסית או שוויצרית, אהבה, שנאה ובוז. גרהם גרין כתב ספר על ג'ונס אנגלי המתגורר בשוויץ ונישא לבתו של דוקטור פישר שעשה את הונו ממשחת שיניים. אצל פישר מתקיימות מסיבות שבהן הוא מתעלל בעשירים ומעמיד את חמדנותם במבחן. סיפור קצר יחסית על חיבוטי הנפש ועל טבע האדם עד המסיבה האחרונה שבה מעמיד דוקטור פישר את החמדנות במבחן שיא. #ספר על נפש האדם וקצת מתח, אבל מסופר היטב וגם קצר.
"מר טנץ' יצא החוצה לחפש את מיכל-האתר שלו, החוצה אל שמש-מכסיקו היוקדת והאבק המלבין." ספר שבניגוד לשמו אין בו שום טיפת עוז ולא קמצוץ תפארת, אבל הוא מהטובים שקראתי. גרהם גרין ב'העוז והתפארת' ( 1960 [תרגום דוד שחר]) בניגוד לספריו הנוספים שקראתי לאחרונה (מסעותי עם דודתי ודוקטור פישר מג'נבה או מסיבת-הפצצה), איננו מכסה את הבדידות, הייסורים והעצב במעטה של הומור וציניות. כעוצמת השמש היוקדת של מקסיקו וכשטף הגשם הוא מתאר את מסע ההימלטות של כומר במקסיקו שבה המדינה והכנסייה נאבקות. גרין אנגלי שהמיר אמונתו לקתולית, משלב מוטיבים מסיפור ישו, כך נראה לי, ומסיפורים נוצריים נוספים, אבל בעיקר מתבונן בתכלית האדם בעיני עצמו והאחרים. מכל מקום, זהו סיפור המסופר היטב, סיפור מסע של מקומות ואנשים.
