בשבועות האחרונים מאז סוגרנו לנו יחדיו או לחוד, אני מקדיש חלק משעות היום, שעליהן משלמים לי, לסידור, ארגון ועריכה של אחד ממחקרי המחלקה להיסטוריה של צה"ל. זאת בתקווה שבאחד הימים נחזור לקרוא וללמוד אודות מלחמות "נורמליות" בין בני האדם ובין עצמם, ולא אודות מאבק גלובלי כנגד מגפה. אל תתלו תקווה באדם שהמלחמות יפסקו. זה לא קרה מעולם ומזה לא יקרה מעכשיו. חבל אבל ככה זה, אלא אם נוח הררי יגיד אחרת. בכל מקרה המלאכה מחייבת עיון ראשוני או נוסף בספרי ההיסטוריה הצבאית והזיכרונות של מפקדי צה"ל, בנוסף לאחרים שקראתי בשנה-שנתיים האחרונות, למשל הביוגרפיה שכתב דודו הלוי על מוסה פלד. עניין זה הוא כנראה הגורם לכך שכאשר התעוררתי ב-01:23 ליל אמש, מה שניכר במוחי הוא מדוע אין ביוגרפיות מקצועיות-צבאיות של חלק מהמפקדים. בעצם קשה למצוא חיבורים המנתחים את ההיסטוריה המקצועית הצבאית של מפקדים בכלל, ובישראל בפרט. ניתוח מקצועי המסביר את השיקולים, עקרונות המלחמה, עיקרי תורות הלחימה, ניתוח בשטח והאויב וגו'. כך שנוכל ללמוד משהו, ולא רק להתענג על רכילות. אז התהפכתי על משכבי והרהרתי אילו מפקדים שמעט נכתב עליהם, או שלא כתבו על עצמם [מוטה גור כדוגמה בולטת למי שכתב על עצמו], וכדאי שמשהו או משהי ממכם ייקח המטלה עליו.
למשל גורדיש, הוא שמואל גונן. מה נכתב עליו למעט המחזה של הלל מיטלפונקט, והקטעים הנרחבים ב'חשופים בצריח' של טבת. הוא כמובן "מככב" בספרי מלחמת יום הכיפורים, אבל חסר או לא מצאתי ניתוח ממוקד מוגבה במקורות אמינים [רשתות קשר, מסמכי פקודות, תצ"אות, יומני מבצעים וכדומה] שיוכל להסביר את הפעולות כמח"ט וכאלוף פיקוד ומה הם הגורמים להבדלים בתפקודו של גורדיש בשתי עמדות הפיקוד. עוד שריונר ומפקד בכיר שרצוי ללמוד מקצועית ממעשיו הוא ינוש, הוא אביגדור בן גל - מח"ט ביום כיפורים, מפקד פיקוד במבצע ליטני ומפקד גיס במלחמת לבנון הראשונה. יש הרבה מה ללמוד מניתוח מעשיו. הביוגרפיה רצופת השגיאות שכתבו עליו אילן כפיר ודני דור איננה יכולה לעזור שכן היא מתמקדת בתיאור חייו וברכילות. אבל ינוש הוא היחידי שפיקד על גיס בלחימה בצה"ל, ויש צורך ללמוד את הפעולות שעשה ואת המחשבות שחשב בנוהל הקרב ובניהול הקרב. חלק מהדברים פורסמו לאחרונה ב'קרב בסולטאן יעקוב'. מחקר שכתב רפי יקר במחלקה להיסטוריה של צה"ל, אבל זה רק חלק מקרבות והמבצעים שניהל ינוש. לכן נדרשת ביוגרפיה מקצועית-צבאית של ינוש.
