אלפי שכירים של חרב מתכנסים בתוך מסגדהם מדברים עלי אך לא איתיודוד של השכן שלי קיבל את הסמג"דסיפרה אישתו של בן של אחותי
שער ספרה של תמר וולף-מונזון - 'שירה ופוליטיקה בין יישוב למדינה'
אמנם הייתי תלמיד מתעניין בספרות בתיכון [אם כי יותר התעניינתי בחריש ובקציר], אבל מאז עברו שנים, והשכלתי 'האקדמאית' בתחום הספרות שואפת לאפס ביום עם רוח גבית. אין לכך קשר לקריאה של הרבה ספרים, ואני מתלבט, האם חוסר הידע בתחום שהוא מעניין אותי, פוגם בהנאה. הנאה שחלקה נוצר מהבנה של הרקע, הפרטים, הטכניקות, הסוגות וההקשרים. בכל מקרה לקחתי בחשש מה את ספרה של פרופסור תמר וולף-מונזון - 'שירה ופוליטיקה בין יישוב למדינה' (אוניברסיטה משודרת, 2019). הספר בנוי במתכונת הישנה והטובה של האוניברסיטה המשודרת. 13 הרצאות של אדם אחד המעמיק בנושא, ולא בסלט שנוצר בשיטה החדשה של מרצים רבים על נושא אב. הספר מבוסס על הרצאות שניתנו ב-2012 [הנה קישור להרצאה הפותחת], אבל עובו ונוספו הערות שוליים רבות, לכן הוא עב-כרס [342 עמודים] וכולל רשימה ביבליוגרפית ארוכה ואינדקסים. רגע. למה חשש? מעבר לעובי, היה זה ריבוי המילים הבלתי מובנות, כגון: "מבע קביעתי"; "מעשה לוקוציוני"; "הפארול" ועוד. אבל אז אמרתי לעצמי [אבל בשקט שאיש לא ישמע]: קודם התלוננת על בורותך ב'ספרות', הנה הזדמנות ללמוד. אז קראתי, ולא הצטערתי.
וולף-מונזון מתחיל בדיון על ההקשר בין שירה לבין פוליטיקה ומה הוא שיר פוליטי, והאם שיר יכול להשפיע פוליטית-ציבורית, והאם הצהרה פוליטית יכולה להיות אסתטית ובאילו כלים ותחבולות לשוניות ופואטיות משתמשים המשוררים בשביל ליצור את באסתטיקה השירית ואת ההשפעה הפוליטית. לצורך כך היא משתמשת ומסבירה את המושגים המשונים שצוינו קודם ורבים אחרים. ברור שקשה להבין הכל, אבל ניתן לומר שיש בכך תועלת רבה, אפילו לבור שכמוני. מכאן עוברת וולף-מונזון לנתח, לפרק ולהרכיב למען הקורא פרקי כתיבה לאורך ההיסטוריה של היישוב והמדינה. תחילה היא דנה במיתוס תל-חי ויצירת אתוס הגבורה, גם באמצעות שירים [מסתבר שאבא חושי כתב את 'בגליל, בתל חי, טרומפלדור נפל']. לאחר עיסוק בשלונסקי ומאבקו בפואטיקה של הדור הישן, היא מנתחת בשני פרקים את שירתו של הנביא מטעם עצמו, אצ"ג, אורי צבי גרניברג. בראשון בוחנת וולף-מונזון את התקבלותו על ידי החלוצים ואנשי תנועת העבודה, ובהמשך את השבר שלו כלפי ההנהגה היישובית והיפרדותו מהאתוס החלוצי. כל זה מלווה בדוגמות משיריו של אצ"ג.
החלק השני של הספר [הגם שאיננו מחולק כך] עוסק בשירי מלחמת העולם השנייה, ההתנדבות, המאבק ומלחמת העצמאות. הפרקים עוסקים בשירי הזמר שעליהם נוצרו האתוסים ההתקפיים של היישוב והמדינה [זמר הלגיונות למשל]. כמובן ישנו עיסוק רב באלתרמן ובכתיבתו הפוליטית ובכלל זה השירה והפזמון, והמעבר שעשה מגישה של 'אל תתנו להם רובים' ל'זמר הפלוגות'. בהמשך נדונה שירת מלחמת העצמאות, הן האלתרמנית - 'מגש הכסף' ו'מסביב למדורה', והן של המשוררים 'הצעירים' יותר, שהשתתפו בלחימה - חיים גורי, עמיחי ואחרים. החלק האחרון, מדלג קדימה אל מלחמת לבנון הראשונה. תחילה שירת המחאה הספונטנית, ולאחר מכן של המשוררים כגון רמי דיצני [מרתק] ופרק שלם העוסק בכתיבתה של דליה רביקוביץ בעקבות המלחמה, ועל גישתה אודות הצורך לקחת אחריות על סבלו של האחר. ולבסוף, פרק מעניין הבוחן את שירת הקינה על גוש קטיף שנכתבה בעקבות ההתנתקות. כל זה מלווה, כאמור, בהסברים ובניתוח מעניין של הרקע ההיסטורי, החברתי והתרבותי של הכתיבה, והסבר על השירים עצמם, המבנה, הסגנון ועוד.
#ספר על שירה, והאם בכוחה להשפיע. ניתוח ספרותי, לשוני, תרבותי והיסטורי. מומלץ בחום למרות המאמץ והנושא. אני בכל מקרה המשיך לקרוא על ספרות ושירה.
