לחצות את הבשור

כותנה 1992

ביום רביעי אני נוסע לעין השלושה, ללמוד את שקרה בקיבוץ ב-7 באוקטובר. בצומת שדרות אני לוקח טרמפיסט. "לעין השלושה?", הוא שמח, "לשם אני צריך להגיע." הוא מדריך במכינת 'הזדמנות לשנות' שהוקמה לפני חמש שנים בעין השלושה. לא הכרתי את הפרויקט החשוב שנועד לנערים שיש כנגד חלקם תיקים פלילים פתוחים. במסגרתו הם עוברים הכנה לצה"ל ולחיים. למרבה המזל, חניכי מחזור 2023 היו בחופשה בשבעה באוקטובר. בדרך הוא מספר לי שהיה חייל בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים באותו היום. "הנה כאן נפגע המסוק שהגענו אתו", הוא מצביע על שדה ליד עלומים, "ומכאן הלכנו לבארי". לשאלתי הוא מספר ששניים מחבריו נהרגו בבארי, ועוד שניים בלחימה בעזה "מירי של טנק". אני אומר לו, שאני מקווה שהם ממשיכים לשמור אחד על השני גם אחרי השחרור.

אנחנו סוטים מהדרך ועוברים בכביש הכניסה לנחל עוז, לחלוק כבוד ללוחמי יחידת מגלן שנהרגו בקרב בעיקול הדרך. ואחרי זה פונים לכניסה למחנה כיסופים. בעמדת הבונקר שבה לחם עד הכדור האחרון ונהרג סמל תומר נגר ז"ל, עומד חייל צעיר מגולני. הוא לא מכיר את שקרה בעמדה. אני מראה לו את חורי הקליעים בעמדה המעידים על הקרב ההרואי של תומר. "כשתרד, תלמד, יש גם שלט על העמדה", אני מבקש ממנו. אולי זה החייל שתמיד מגיע בזמן ביקורים וביקורות ושלא היה בתדריך או בשיעור?

בית הביטחון של עין השלושה

אני חושב שמאז שהתאמנתי בג'ודו כמה שנים תחת שרביטו של אלי כרסנתי באולם שהיה באסם, לא הייתי בעין השלושה וזה היה לפני 45 שנים. היום יש באסם יקב. אחרי נס קפה במכינה, אני מסייר עם מרסלו הרבש"ץ. הוא מספר לי על שהתרחש בקיבוץ. איפה נכנסו המרצחים, היכן נרצחו נועה, מרסל וסילביה, והיכן נהרג רמי הרבש"ץ. אני מנסה ללמוד גם איפה היה צה"ל. מה קרה לכוחות גדוד 51 שעמדו מעטים בבוקר 7 באוקטובר, ומדוע גם לעין השלושה הגיעו כוחות ביטחון אחרי שהלכו המחבלים.

אני לומד מספר שהוציאה יחידת ההיסטוריה והמחקר של משמר הגבול וגם מעדויות, כי לקראת השעה 13:00 הגיעו אביה שרביט ואשריאל דרעי מהיישוב אביגיל שבדרום הר חברון לכביש הכניסה לקיבוץ ניר עוז. הם עצרו ליד כוח מג"ב. היה זה כוח בפיקודו של סגן מפקד ימ"ס טקטית שהיה בדרכו לניר עוז. הם סיפרו לו שבאו בעקבות קריאתו של חברם מתן מליחי המתגורר בעין השלושה שדיווח על מחבלים בעין השלושה ועל כך שאין בו כוחות צבא. סגן הימ"ס שלח איתם 8 לוחמים מצוות 20 של יחידת מתיל"ן מהחטיבה הטקטית של מג"ב.[1] הם הגיעו לשער קיבוץ בשעה 13:17 והיו הכוח החיצוני הראשון שהגיע לקיבוץ, אך הקרב למעשה כבר תם.

מפת גוגל של מרחב כביש הפרסה וכבישי הגישה

בעין השלושה נתפס מחבל באחת הדירות, אבל כוחות הביטחון שנכנסו כבר לא נתקלו באש. כך היה פחות או יותר גם בנירים, ניר עוז, מגן, עין הבשור, ניר יצחק ומבטחים. מתחקר ניר עוז, אלוף ערן ניב, משער שההגעה המאוחרת נבעה גם בגלל הגיאוגרפיה. יישובי "הפרסה רבתי" נפלו בין כוחות אוגדה 80 שהגיעו מדרום לסייע לגזרת כרם שלום ובין הכוחות שהגיעו מצפון. האזור שלא "זכה" לכוחות מתוחם בנחל הבשור ויובליו. במרחב אשכול אפשר לעבור את הנחל בכלי רכב רגילים בשלושה מקומות: ליד קיבוץ צאלים; בכביש 241 בין צומת אורים לצומת מעון; ובכביש 232 בין צומת רעים לצומת גמה.

על המשמר, 1 במארס 1961

צומת מעון היא הצומת שדרכה מגיעים לניר עוז ולשאר יישובי כביש הפרסה באם אתה בא מכיוון אופקים וצומת אורים דרך כביש 241 שכונה בעבר "כביש הרעב". ראשיתו בדרך סולינג שנסללה כעבודת דחק שנועדה להעסיקה את התושבים הבדוויים שסבלו מרעב בשנות הבצורת של סוף שנות השלושים ומחצית שנות הארבעים של המאה הקודמת. הכביש חוצה את נַחַל הַבְּשׂוֹר שהוא מגדולי הנחלים בנגב. אורכו של הנחל כ-80 קילומטרים ושטח אגן הניקוז שלו, הכולל נחלים רבים, כ-3,700 קילומטר רבוע. ראשיתו של נחל הבשור בהר מחיה שבגבול רמת עבדת ורכסי הנגב הצפוני. ליד מושב אשלים, יוצא נחל הבשור מתחום הרי הנגב הצפוני, אל מישורי חולות חלוצה. מחלוצה ממשיך הנחל במישור עוד כ-12 קילומטר, עד לחיבורו עם נחל באר שבע, ליד באר אסנת שבשטחי האש של בסיס צאלים. כאן פונה הנחל לצפון-מערב, לעבר צומת צאלים, שהוא נקודת המעבר של הנחל מתחום החולות של חלוצה אל מישורי הלס הגדולים של מערב הנגב הצפוני. הנחל נשפך לים התיכון מדרום לעזה. 

פירוק גשר אברהם 1991 (צילום אורה גזית)

בעבר במרבית השנה הייתה התנועה במעברים היורדים לתוך הנחל, אך בעת שיטפונות נחסם הכביש. בשנת 1959 הונח גשר "ביילי" במעבר כביש 241 את הנחל. הגשר כונה "גשר אברהם" על שמו של אלוף אברהם יפה שהיה מפקד פיקוד הדרום בשנים 1962-1958. אגן הניקוז של הנחל יוצר זרמי מים עצומים. הללו סחפו לעתים את תשתית הגשר והיישובים נותקו. כך לדוגמה היה בינואר 1965. בשנת 1991 הוקם גשר בטון קבוע על הנחל בנקודה זו. גם בנקודת החצייה של כביש 232 ליד קיבוץ רעים הוקם גשר בטון וכיום אין השיטפונות חוסמים את הדרך, למעט במעבר ליד קיבוץ צאלים. אבל עדיין נותרו צווארי הבקבוק במעבר נחל הבשור.

ב-7 באוקטובר תפסו המחבלים את כביש 241 מערבית לנחל הבשור ובהמשך את צומת מעון. הם פגעו באזרחים ואנשי כוחות הביטחון שעברו בכביש ובצומת. זו נפתחה בסביבות 12:45 על ידי כוח של סיירת מטכ"ל בסיוע כוחות נוספים. צומת רעים שאליהם ניתן להגיע גם מכיוון אורים ולא רק על גבי כביש 232 מצפון, הייתה חסומה עד הצהריים, אז טוהרה על ידי כוח מגדוד 450. כלומר כאשר הגיעו כוחות צבא מאורגנים לצמתים, גם אם עלה הדבר בחיי לוחמים, הן נפתחו. אבל יש דרכים נוספות שאינן חוצות את הצמתים הללו, ובכללן כביש 222 מצאלים לצומת עם כביש 232, ודרכי עפר ודרכי שדות.

שאריות שיטפון בנחל הבשור

בדרך חזרה מעין השלושה, אני עוצר בניר עוז. במוסך אני פוגש את קלימו ולבקשתי הוא מחשב שירדו עד עכשיו כ-140 מ"מ מתחילת עונת הגשמים. השדות הירוקים בכל הנגב מעידים על ממטרי הברכה. רק שימשיך. בדרך צפונה אני עובר בצומת מעון שנמצאת תחת עבודות פיתוח אגרסיביות ונוסע מזרחה על כביש 241. על הגשר אני עוצר לראות את שאריות השיטפונות בנחל הבשור, וממשיך לחשוב למה לא נשלחו כוחות עד הצהריים ל'פרסה'? זו אחת השאלות הכואבות, שצריך לקוות שצה"ל למד אותן.

עד החטוף האחרון

ילד פעוט הוא ועגום עיניים

שוטפים המים - למרחק אין סוף...

אם לא יעורו כל מלחיה -

איכה תגיע הדוגית לחוף?...

[1] מתיל"ן (מארבים, תצפיות, יירוט, לוחמה ניידת) - יחידה שהיא חלק מהחטיבה הטקטית של מג"ב העוסקת בהפעלת מודיעין ובסיוע מבצעי ללכידת חשודים בפשיעה ובטרור. היא משלבת תצפיות, מעקבים, אמצעים טכנולוגיים ופעילות סמויה. אנשי היחידה עובדים בצמוד לכוחות מג״ב ולמשטרה כדי לאתר חשודים, לאסוף מידע ולבצע מעצרים.