לפני שנה וקצת ביקרתי עם המח"ט באחת הפלוגות היושבות בקו למול עזה, ושוחחנו עם המ"פ. כשיצאנו שאל אותי המפקד, "אתה יודע מה הבעיה של המפקדים הצעירים?", וענה מיד: "הם גדלו מול גדר". ואכן ישראל הקיפה עצמה בחומות ובגדרות, ובמקרה זה אני לא בוחן את המשמעויות 'הגדולות' של העניין לטוב ולרע, אלא בהשפעה המנטלית על המפקדים, הללו גדלים במרחבים סדורים, לינאריים ולא באזורים אמורפיים רחבי ידיים פתוחים שאפיינו את ראשית צה"ל, וגם את סיני, ואפילו את לבנון. אבל לא רק חומות פיזיות בנינו מסביב סביב, אלא גם המגבלות שאנו מטילים על עצמינו ועל המפקדים הצעירים. הללו מתרבות לטוב ולרע. והם, כפי שטוען גרשון הכהן, אינם בנדיטים. תא"ל (בדימוס) עוזי עילם שמרבה בשנים האחרונות לכתוב זיכרונות וגם ספרות בדיונית, כתב על הבנדיטים של ראשית שנות החמישים - משה דיין, אריק שרון, מאיר הר ציון ואחרים ששינו את הכוח הלוחם של צה"ל - 'פשיטה לילית - פעולות התגמול: מהגנה ליוזמה' (ידיעות ספרים, 2020).
בספר סוקר עילם את התפתחות פעולות התגמול מ-1953 עד 1956. סקירתו מנסה להקיף היבטים שונים של פעולות התגמול בכל רמות המלחמה, ניתן לומר: סוגיות בין לאומיות; היחסים מול מצרים, ירדן וסוריה; הלבטים המדיניים, תגובות העיתונות לפיגועים כנגד תושבי ישראל וחיילי צה"ל והתגובות ביחס לפעולות התגמול ובכלל זה היקף הנפגעים של הכוחות המבצעים, אך גם הפגיעה באזרחים; וגם הפעולות הטקטיות עצמן כפי שהובלו על ידי אריק שרון בשלושת הגלגולים המצטברים - יחידה 101, צירופה לגדוד 890, והקמת חטיבה 202 היא חטיבת הצנחנים. חלק זה הוא המעניין ביותר, שכן הוא מתבסס על מסמכי צה"ל [למרבה הצער, לפחות שלי, לא מצוינים המקורות המדויקים] ועל זכרונות ותיקי היחידות ובכלל זאת של עילם עצמו. מסמך מרתק במיוחד המובא במלואו הוא נאום הפרידה והסיכום של שרון כאשר עזב את חטיבת הצנחנים, לאחר מבצע קדש:
"אודה על האמת שאני ניגש בהתרגשות גדולה לסכם פרקי לחימה אלו. זוהי מסכת אחת של עשרות פעולות מבצעיות, בהן קשות, מסובכות ואכזריות. רבות מהן עקובות מדם, דרכן עברה יחידת הצנחנים. הגענו מיחידה קטנה, מספר עשרות לוחמים, והיינו לחטיבה לוחמת".
