אנחנו חיים בעולם צפוף (‘crowded’). על פי הערכות האו"ם ב-2035 צפויים לחיות על פני הגלובוס בין 8.1 מיליארד לבין 9.4 מיליארד בני אדם לעומת 7.2 כיום [UN, 2013]. חלוקתם ביבשות ומדינות, קצב הגידול (או הקיטון) וחלוקת הגילאים הם מגוונים. לעומת מדינות מזדקנות כיפן, רוסיה ומערב אירופה, הרי באפריקה ובמזרח התיכון אחוז הצעירים עולה [פסיג, 2010]. כך גם אחוז האוכלוסייה המוסלמית העולמית, עניין שישפיע ישירות על ביטחון ישראל. להתפתחויות הללו השפעה על המעמד הכלכלי והסוציאלי של האוכלוסייה ועל ההגירה העולמית [GOA, 2018]. מכן הן משפיעות על היווצרותם של מתחים חברתיים, דתיים ואחרים ועל התפתחות עימותים.
הצפיפות וסגנון החיים דוחף את העולם לעיור (אורבניזציה). אחת ההשלכות של הגידול באוכלוסייה והדחף לשמר את כוח עבודה זול הוא הגידול העצום בתושבי הערים. ב-2035 רוב האוכלוסייה בעולם תחייה בערים. רובה תחיה לאורך החופים. יש הגורסים שהקצב יהיה מהיר יותר ובשנת 2050 84% מהאוכלוסייה תחיה בערים [Scruggs, 2018]. הערים יהיו קומפלקס רב-ממדי – בנייה לגובה, תשתיות תת-קרקעיות וסב"ר [Matson] והלחימה בעתיד (וכבר עכשיו) איננה יכולה להתעלם מהן [Spencer, 2017]. גם לטכנולוגיות העכשוויות והמתפרצות יש השפעה רבה גם על הלחימה בערים [Anderson, 2018], השפעה שתלך ותגבר.
אם בעבר שאפו צבאות, לא תמיד בהצלחה, לעקוף את הערים, היום לא ניתן לעשות זאת. מה עוד שאויבנו חיים בשטח הבנוי ושואפים למשוך אתנו לשדה הקרב האורבני. בהתאם ללקחים היסטוריים של מלחמות מחצית המאה העשרים וראשית המאה הנוכחית, ארגונים אלה פועלים לרוב בכוחות קטנים הנשלטים בצורה מבוזרת, יוצר מגע לזמן קצר ביותר, לרוב מטווח רחוק ומסתתר, מוטמע ומותמם בשטחים מורכבים ובנויים. אמנם חלק מהאויבים הם אמנם בעלי ניידות גבוהה באמצעות כלי רכב קלים, החמושים במקלעים קלים וברקטות [Scales] כפי שהדגים דאע"ש בראשית דרכו [הכט], אך כאמור, הם ימשכו אתנו לשטחים הבנויים כפי שחוו כוחות ארה"ב ועיראק [זלמנוביץ], וכפי שחווה צה"ל בעשורים האחרונים.
עניין זה מייצר כתיבה מרובה, חלקה עיתונאית שטחית, וחלקה מעמיקה. מכונים מחקר מוקדשים לעניין, וספרים נכתבים, אבל מעט מאוד בעברית. לכן שמחתי לראות ספר העוסק בלוחמה אורבנית. דוד דוכן, מרצה במחלקה למדעי המדינה של אוניברסיטת בר-אילן, פרסם בהוצאת רסלינג את מחקרו - 'לוחמה אורבנית בעידן הפוסטמודרני' (2019). כאשר 'פוסט-מודרני' מופיע בכותרת ספר או מאמר אני נוטה שלא לבחון אותו, אבל במקרה זה 'לוחמה אורבנית' גברה. מה גם שקראתי את מאמריו של דוכן במערכות על לוחמת דאע"ש. גם תמצית התזה שלו על מלחמות פוסט-מודרניות במאה ה-21 פורסמה בכתב העת ב-2016. בספר מנתח דוכן ארבעה מקרי בוחן ל'יעילות הלחימה של הצבאות המערביים של מדינות דמוקרטיות ליברליות באזורים צפופי אוכלוסין ומובנים נגד שחקנים תת-מדינתיים וארגונים היברידיים'. לטענתו של דוכן, לחימתם הצבאות הללו וצה"ל בהם איננה יעילה, גם משום שהיא מושפעת לשלילה מהחשיבה הפוסט-מודרנית.
אני מודע לבורות שלי שכן אני לא כל כך מבין את הרצון לשלב את ה'שיח הפוסטמודרני' בדיון. שכן אפשר היה לא השתמש במילה הזו ולהסביר את הדברים בלי העניין הפוס-מודרני. אך בכל מקרה, ארבעת מקרי הבוחן: קרב ג'נין במבצע 'חומת מגן' (2002); מבצע 'עופרת יצוקה' (2009-2008); קרב בינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה (2006); וקרבות פלוג'ה של הנחתים בעיראק (2004), הם דוגמה טובה לבעיות האסטרטגיות והטקטיות הנובעות מהלחימה המורכבת ומהרצון להימנע מנפגעים ולפגוע באוכלוסייה בלתי מעורבות, השפעת הצורך בלגיטימציה פנימית ובין לאומית [מה שעופר שלח כינה בכנס על התמרון היבשתי (נובמבר 2019): החשש של הדרג המדיני והדרג הצבאי מהפחד המדומה של חוסר נכונות הציבור לספוג נפגעים].
