זו נובלה מצוינת על אדם המאמין באבולוציה של הנשמות, במעבר הנשמה של יצור חי כלשהו מגוף אחד לגוף אחר, ב'מטמפסיכוזה' Metempsychosis. נושא פילוסופי ואמוני כבד, שיש המוצאים את משקעיו בדתות רבות, ובזרמים פילוסופים מגוונים. ב'הדוקטור הרקליוס גלוס' (נהר ספרים, 2020 [תרגום אביבה ברק-הומי; אחרית דבר בהתבוננות פסיכואנליטית ענת רנן]), גי דה מופסאן משתמש במטמפסיכוזה בכדי לדון בשיגעון, בשונות, ובאובססיה. אבל אצל מופסאן כמו אצל מופסאן, אמן הסיפור הקצר, סיפור טירופו של הדוקטור הוא חד, ציני, משעשע ובעל רובדי ידע ומשמעות מרובים. מופסאן חולה עגבת שמת צעיר ובסבל, כתב המון. אני טעמתי את טעמו בספרון 'המתכון של רוז'ה' [עם עובד, 1997 [תרגום ואחרית דבר אביבה ברק]), ולכן כאשר ראובן מירן - נהר ספרים הציע לי לרכוש את הנובלה על הדוקטור וגלגוליו, עטתי על כך.
גיבור הסיפור הדוקטור הרקליוס גלוס בן השבעים שירש את תואר הד"ר מאבותיו, ואין מפקפקים ברוחב ידיעתו, וחבריו הם הרקטור והדיקן והוא חי בגפו עם מנהלת הבית האגרסיבית, מחפש את האמת בסמטת היונים העתיקות. החיפוש אחר האור הפילוסופי בחנויות הספרים המשומשים והעתיקים והדיונים עם רעיו הם ציר הסיפור בתחילה. הרעים מתווכחים האם החיפוש "צריך להיות אקלקטי ואפיקוריאני. בחרו את מה שטוב, דחו את מה שרע. הפילוסופיה היא גן רחב ידיים המשתרע על פני כל כדור הארץ" [ע' 19], מכריז הדיקן. ואילו הרקטור טוען שהוא מאמין בעיכול: "אני בולע בלי הבחנה את כל האמונות, את כל הדוגמות, את כל מערכות המוסר, את כל האמונות התפלות, את כל ההיפותזות, את כל האשליות, כמו שבארוחות ערב טובה אני אוכל בהנאה זהה מרק, מנה ראשונה, צלי, ירקות, רפרפת וקינוח, ולאחר מכן אני משתרע פילוסופית במיטתי, בטוח כי העיכול הרגוע שלי יביא עליי שינה נעימה בלילה, חיים ובריאות למחרת היום" [עמ' 21]. הדוקטור מוצא את הארה במסמך קלף הנושא את השם "שמונה עשרה המטמפסיכוזות שלי, תולדות הקיומים שלי מאז שנת 184 של העידן הקרוי נוצרי", מכאן המדרון למטה חלקלק ופתלתל.
