משום מה נזכרתי בספרו של ג'. מ. סימל, 'אפשר גם בלי קביאר', הנפתח כך: "אנחנו הגרמנים, קיטי יקירתי, יודעים איך לשלוף מהשרוול נס-כלכלי אבל אין לנו מושג כיצד מכינים סלט מובחר," אמר תומאס לבחורה שחורת-השיער בעלת החיטובים המקסימים", כאשר קראתי את ספרו של ז'אן אשנוז - 'בלונדיניות גבוהות' (לוקוס, 2017 [תרגום ארז וולק]). אפשר גם בלי קביאר או קוויאר מתאר את התגלגלות תומאס התעשיין הגרמני מפרשת ריגול, סחיטה ואיומים אחת לשנייה. אצל אשנוז, אין מתכונים ובישולים כמו בספר הקאלט של סימל, אבל יש התגלגלות ממקום למקום ומרדף חסר תכלית או לא ברור במיוחד. גם הפתיחה שונה מילולית: ״אתה פול סלבדור ואתה מחפש מישהו. סוף החורף מתקרב. אבל אתה לא אוהב לחפש לבד ואין לך הרבה זמן, אז אתה יוצר קשר עם ז׳וּב. יכולת לקבוע אתו כרגיל על ספסל, בבר או במשרד, שלך או שלו." אולי זה המקצב של הספר? אולי? בכל זאת קראתי את בלי קביאר לפני הרבה שנים.
אז במה מדובר? מפיק תכניות ביחד עם עוזרת בעלת שמלות קצרות במיוחד, כך כותבת ההוצאה "שוכר בלש פרטי לאתר את גלוריה סטלה, כוכבת בלונדינית גבוהה שזכתה לתהילת בזק, נכלאה באשמת רצח ולאחר שחרורה נעלמה מעיני הציבור. סיפורה של סטלה נועד להיות הפרק האחרון והסנסציוני בסדרה על בלונדיניות גבוהות בקולנוע, באמנות ובחיים עצמם. אלא שמשימת הבילוש מסתבכת כצפוי, והעלילה המשלבת מרכיבים פנטסטיים מתפתלת והופכת למרדף חוצה יבשות אחר הבלונדינית המיתולוגית, שתמיד מותירה את רודפיה צעד אחד מאחור." אבל סטלה הוא לא שמה האמתית מראש, והבריחה מהתהילה, ומעצמה מוליכה את גלואר, שאולי זה שמה האמתי, אולי, לשנות את תדמיתה ולהימלט מרודפיה ביחד עם חבר דמיוני. מין יצור דמוי אדם שלא ברור האם הוא חבר והאם הוא בדיוני. בכל זאת הוא יושב לה על הכתף ומגיע מתי שצריך או שלא. המרדף מגלגל לו, גם גברים עפים לתהומות, גם מאפיונרים, עורכי דין, סוסים, ועוד. סרט של וורהול.
